וְאַבְרָהָ֣ם זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַֽיהֹוָ֛ה בֵּרַ֥ךְ אֶת־אַבְרָהָ֖ם בַּכֹּֽל׃

ברך את אברהם בכל. בַּכֹּל עוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא בֵּן, וּמֵאַחַר שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן הָיָה צָרִיךְ לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה:

וְאַבְרָהָם סִיב עָל בְּיוֹמִין וַיְיָ בְּרִיךְ יָת אַבְרָהָם בְּכֹלָא

וד' ברך את אברהם בכל. באורך ימים ועושר וכבוד ובנים, וזו כל חמדת האדם ודרש שבתו היתה שמה בכל צריך להוסיף בי"ת משרת:

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים חָזַר הַכָּתוּב לֵאמֹר כֵּן לְהוֹדִיעַ הַסִּבָּה שֶׁבַּעֲבוּרָהּ הִשְׁבִּיעַ אֶת עַבְדּוֹ, וְאָמַר כִּי רָאָה עַצְמוֹ זָקֵן מְאֹד וְחָשַׁב בְּלִבּוֹ שֶׁאִם יִשְׁלַח לְאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ אוּלַי טֶרֶם יַחְזֹר הַשָּׁלִיחַ יֵלֵךְ לוֹ אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ, וְלָכֵן הִשְׁבִּיעַ אֶת עַבְדּוֹ אֲשֶׁר יֵלֵךְ יִצְחָק אַחֲרֵי עֲצָתוֹ, כִּי הוּא הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ, שֶׁלֹּא יִקַּח לוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנַעַן וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (מ"ח:י"ט) אָמְרוּ כָּאן זִקְנָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ לִכְלוּכִית וּלְהַלָּן זִקְנָה שֶׁאֵין בָּהּ לִכְלוּכִית, יִרְצוּ לְפָרֵשׁ כִּי "בָּאִים בַּיָּמִים" מַתְחִילִים בִּימֵי הַזְּקֵנָה, כִּי "בָּאִים" מוֹרֶה עַל זְמַן עוֹמֵד, כְּמוֹ "הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה" (ירמיהו ז ב), וְכָאן אָמַר שֶׁהָיָה זָקֵן מְאֹד, שֶׁכְּבָר בָּא בַּיָּמִים, כְּמוֹ "בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה" (בראשית כ"ז:ל"ה):

בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל בְּעֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד אֹרֶךְ יָמִים וּבָנִים, וְזֹאת כָּל חֶמְדַּת הָאָדָם (אבן עזרא). וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב זֶה לֵאמֹר כִּי הָיָה שָׁלֵם בַּכֹּל, לֹא חָסַר דָּבָר זוּלָתִי שֶׁיִּרְאֶה בָנִים לִבְנוֹ שֶׁיִּנְחֲלוּ מַעֲלָתוֹ וּכְבוֹדוֹ, וְלָכֵן הִתְאַוָּה לָזֶה. וּלְרַבּוֹתֵינוּ בָּזֶה עִנְיָן נִפְלָא, אָמְרוּ (ב"ב טז) "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל", רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ בַּת; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּת הָיְתָה לוֹ; אֲחֵרִים אוֹמְרִים בַּת הָיְתָה לוֹ וּבַכֹּל שְׁמָהּ. דָּרַשׁ רַבִּי מֵאִיר שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ בַּת לְאַבְרָהָם, וְזוֹ לוֹ לִבְרָכָה, כִּי לֹא הָיָה יָכוֹל לְהַשִּׂיאָהּ רַק לִבְנֵי כְּנַעַן הָאֲרוּרִים, וְאִם יְשַׁלְּחֶנָּה לְאַרְצוֹ גַּם כֵּן תַּעֲבֹד שָׁם עֲבוֹדָה זָרָה כְּמוֹתָם, כִּי הָאִשָּׁה בִּרְשׁוּת בַּעְלָהּ, וְאַבְרָהָם לֹא יַחְפֹּץ שֶׁיֵּצֵא זַרְעוֹ הַכָּשֵׁר מִשָּׂרָה אִשְׁתּוֹ חוּצָה לָאָרֶץ, וְאַף כִּי יַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה. וְרַבִּי יְהוּדָה דָּרַשׁ כִּי בַּת הָיְתָה לוֹ, דַּאֲפִילּוּ בְּרַתָּא לָא חַסְּרֵהּ רַחֲמָנָא (שם קמא), וְהִיא הַבְּרָכָה בַּכֹּל, כִּי הָיָה לוֹ כָּל אֲשֶׁר יַחְמְדוּ הָאֲנָשִׁים, לֹא חָסַר דָּבָר. וּבָאוּ אֲחֵרִים וְהִזְכִּירוּ שֵׁם הַבַּת, וּבֶאֱמֶת שֶׁאֵין הַכַּוָּנָה לַאֲחֵרִים וְהַמַּחְלֹקֶת לָהֶם עִם רַבִּי יְהוּדָה לְהוֹדִיעַ אוֹתָנוּ שֵׁם הַבַּת הַזֹּאת בִּלְבַד, וְחָלִילָה לָהֶם שֶׁיּוֹצִיאוּ בִּרְכָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁהִיא גְּדוֹלָה וּכְלָלִית לְעִנְיָן זֶה, שֶׁיֹּאמַר הַכָּתוּב כִּי בֵּרַךְ אֹתוֹ הַשֵּׁם בְּבַת אַחַת שֶׁשְּׁמָהּ כָּךְ, אֲבָל אֲחֵרִים חִדְּשׁוּ בְּפֵרוּשׁ הַכָּתוּב הַזֶּה עִנְיָן עָמֹק מְאֹד, וְדָרְשׁוּ בָּזֶה סוֹד מִסּוֹדוֹת הַתּוֹרָה, וְאָמְרוּ כִּי "בַּכֹּל" תִּרְמֹז עַל עִנְיָן גָּדוֹל, וְהוּא שֶׁיֵּשׁ לְהקב"ה מִדָּה תִּקָּרֵא "כֹּל", מִפְּנֵי שֶׁהִיא יְסוֹד הַכֹּל, וּבָהּ נֶאֱמַר (ישעיהו מד כד) "אָנֹכִי ה' עֹשֶׂה כֹּל", וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ה ח) "וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הוּא", יֹאמַר כִּי יִתְרוֹן הָאָרֶץ וְטוּבָהּ הַגָּדוֹל הַשּׁוֹפֵעַ עַל כָּל בָּאֵי עוֹלָם בַּעֲבוּר כִּי בַּכֹּל הִיא, וְהִיא הַמִּדָּה הַשְּׁמִינִית מי"ג מִדּוֹת, וּמִדָּה אַחֶרֶת תִּקָּרֵא "בַּת", נֶאֱצֶלֶת מִמֶּנָּה, וּבָהּ הוּא מַנְהִיג אֶת הַכֹּל, וְהִיא בֵּית דִּינוֹ שֶׁל הקב"ה הַנִּרְמָז בְּמִלַּת "וַה'" בְּכָל מָקוֹם (ב"ר נא ב), וְהִיא שֶׁנִּקְרֵאת "כַּלָּה" בְּסֵפֶר שִׁיר הַשִּׁירִים, בַּעֲבוּר שֶׁהִיא כְּלוּלָה מִן הַכֹּל, וְהִיא שֶׁחֲכָמִים מְכַנִּים שְׁמָהּ "כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל" בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, בַּעֲבוּר שֶׁהִיא כְּנוּסַת הַכֹּל. וְהַמִּדָּה הַזֹּאת הָיְתָה לְאַבְרָהָם כְּבַת, כִּי הוּא אִישׁ הַחֶסֶד וְיִתְנַהֵג בָּזוֹ. וּלְכָךְ אָמְרוּ אֲחֵרִים כִּי אֵין הַבְּרָכָה הַזֹּאת שֶׁנִּתְבָּרֵךְ בַּכֹּל רוֹמֶזֶת עַל שֶׁהוֹלִיד בַּת מִשָּׂרָה אִשְׁתּוֹ אוֹ שֶׁלֹּא הוֹלִיד, אֲבָל הִיא רוֹמֶזֶת עִנְיָן גָּדוֹל, שֶׁבֵּרַךְ אוֹתוֹ בַּמִּדָּה שֶׁהִיא בְּתוֹךְ מִדַּת הַכֹּל, וְלָכֵן תִּקָּרֵא גַּם הִיא "כֹּל", כִּלְשׁוֹן "כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ" (שמות כג כא), וְהִנֵּה הוּא מְבֹרָךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וּלְכָךְ אָמַר "בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ". וְהָעִנְיָן הַזֶּה נִמְצָא לְרַבּוֹתֵינוּ רָמוּז בַּהַגָּדוֹת בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, כְּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ חָזִיתָ (שיר השירים ג כא), שָׁאַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי יוֹסֵי, אֶפְשָׁר שֶׁשָּׁמַעְתָּ מֵאָבִיךָ מַהוּ "בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ" (שיר השירים ג יא), אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ הֵיאַךְ, אָמַר לוֹ מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּת יְחִידָה וְהָיָה מְחַבְּבָה יוֹתֵר מִדַּאי וְהָיָה קוֹרֵא אוֹתָהּ בִּתִּי, לֹא זָז מֵחַבְּבָהּ עַד שֶׁקָּרָא אוֹתָהּ אֲחוֹתִי, וְלֹא זָז מֵחַבְּבָהּ עַד שֶׁקָּרָא אוֹתָהּ אִמִּי, כָּךְ בַּתְּחִלָּה חִבֵּב הקב"ה אֶת יִשְׂרָאֵל וּקְרָאָן בִּתִּי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מה יא) "שִׁמְעִי בַת וּרְאִי", וְלֹא זָז מֵחַבְּבָן עַד שֶׁקְּרָאָן אֲחוֹתִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה ב) "פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי", וְלֹא זָז מֵחַבְּבָן עַד שֶׁקְּרָאָן אִמִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו נא ד) "הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי", לְאִמִּי כְּתִיב, עָמַד רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ, אָמַר לוֹ אִלּוּ לֹא בָּאתִי אֶלָּא לִשְׁמֹעַ זֶה הַדָּבָר מִפִּיךְ דַּי. וּמְבֹאָר זֶה בְּמִדְרָשׁוֹ שֶׁל ר' נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה (ספר הבהיר כב), אָמְרוּ בַּפָּסוּק "אָנֹכִי ה' עֹשֶׂה כֹּל נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי רֹקַע הָאָרֶץ מֵאִתִּי" (ישעיהו מד כד), אֲנִי כְּשֶׁנָּטַעְתִּי אִילָן זֶה לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בּוֹ כָּל הָעוֹלָם וְרָקַעְתִּי בּוֹ הַכֹּל, וְקָרָאתִי שְׁמוֹ כֹּל, שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ וְהַכֹּל מִמֶּנּוּ יֹצֵא וְהַכֹּל צְרִיכִין לוֹ, וּבוֹ צוֹפִין וְלוֹ מְחַכִּים, וּמִשָּׁם פּוֹרְחִים נְשָׁמוֹת, לְבַדִּי הָיִיתִי כְּשֶׁעָשִׂיתִי אוֹתוֹ, וְלֹא יִגְדַּל עָלָיו מַלְאָךְ לֵאמֹר אֲנִי קָדַמְתִּי לְךָ, גַּם בְּעֵת שֶׁרָקַעְתִּי אַרְצִי שֶׁבָּהּ נָטַעְתִּי וְשֵׁרַשְׁתִּי אִילָן זֶה, וְשִׂמַּחְתִּים בְּיַחַד וְשָׂמַחְתִּי בָהֶם, מִי אִתִּי, שֶׁגִּלִּיתִי לוֹ סוֹדִי זֶה, עַד כָּאן. וְעוֹד שָׁם מְבֹאָר מַאי "בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכֹּר" (חבקוק ג ב), אָמַר בְּעֵת שֶׁחָטְאוּ לְךָ בָּנֶיךָ וְתִכְעַס עֲלֵיהֶם, רַחֵם תִּזְכֹּר, וּמַאי "רַחֵם תִּזְכֹּר", זְכֹר אוֹתוֹ שֶׁאָמַר "אֶרְחָמְךָ ה' חִזְקִי" (תהלים יח ב) וְנָתַתָּ לוֹ הַמִּדָּה הַזֹּאת שֶׁהִיא שְׁכִינָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּזְכֹר בְּנוֹ שֶׁיְּרָשָׁהּ וְנָתַתָּ לוֹ הַמִּדָּה הַזֹּאת שֶׁהִיא שְׁכִינָתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (מלכים א ה כו) "וַה' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה", וּזְכֹר אֲבִיהֶם אַבְרָהָם, דִּכְתִיב "זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבִי" (ישעיהו מא ח), וּ"בְקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ" (חבקוק ג ב). וּמֵהֵיכָן הָיְתָה בַּת לְאַבְרָהָם, הֵן, דִּכְתִיב "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל", וּכְתִיב (ישעיהו מג ז) "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו", הַהִיא בְּרָכָה הָיְתָה בִּתּוֹ, אוֹ לֹא הָיְתָה אֶלָּא אִמּוֹ, הֵן, בִּתּוֹ הָיְתָה, מָשָׁל לְאָדוֹן שֶׁהָיָה לוֹ עֶבֶד שָׁלֵם תָּמִים לְפָנָיו וְנִסָּהוּ בְּכַמָּה נִסְיוֹנוֹת וְעָמַד בְּכֻלָּן, אָמַר הָאָדוֹן מָה אֶתֵּן לְעֶבֶד זֶה אוֹ מַה אֶעֱשֶׂה לוֹ, אֶלָּא אֲצַוֶּנּוּ לְאָחִי הַגָּדוֹל לְיַעֲצוֹ וּלְשָׁמְרוֹ וּלְכַבְּדוֹ. חָזַר הָעֶבֶד עִם אָחִיו הַגָּדוֹל וְלָמַד מִדּוֹתָיו, אֲהָבוֹ הָאָח וּקְרָאוֹ אוֹהֲבִי, דִּכְתִיב "זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי", אָמַר מָה אֶתֵּן לוֹ אוֹ מָה אֶעֱשֶׂה לוֹ, הִנֵּה כְּלִי נָאֶה עָשִׂיתִי וּבוֹ מַרְגָּלִיּוֹת נָאוֹת וְאֵין כְּמוֹתָן, וְהֵם סְגֻלַּת מְלָכִים, אֶתְּנֶנָּה לוֹ וְיִזְכֶּה בִּמְקוֹמִי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל", עַד כָּאן. וְאִם תָּבִין מָה שֶׁכָּתַבְתִּי תֵּדַע מַאֲמַר הַנָּשִׁים הָאֲרוּרוֹת שֶׁאָמְרוּ "וּמִן אָז חָדַלְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם חָסַרְנוּ כֹל" (ירמיהו מד יח), וְלָמָּה נִכְתְּבָה הַמִּלָּה חַסְרַת הָאָלֶ"ף, וְתַשְׁכִּיל דְּבָרִים רַבִּים סְתוּמִים בַּתּוֹרָה וּמִקְרָא. וְאִלּוּ יָדַע זֶה הַמִּתְהַדֵּר בְּסוֹדוֹתָיו תֵּאָלַמְנָה שְׂפָתָיו מֵהַלְעִיג עַל דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ. וְלָכֵן כָּתַבְתִּי זֶה לִסְכֹּר פִּי הַדּוֹבְרִים עַל הַצַּדִּיקִים עָתָק:

בא בימים - והרי הגיע עת להשיא את בנו בחייו.

וה' ברך את אברהם [בכל] - להודיע האמור לפנינו שלא שלח עבדו לקחת אשה ממשפחתו מחמת חוסר נשים בארץ כנען, שלא היו רוצים להזדווג לו, שהרי נתברך בכל וכל העולם מתאווים להזדווג לו, אבל הוא לא רצה כי אם ממשפחתו. וזהו שאמר העבד: וה' ברך את אדני מאד ויגדל ולכך הוצרך לפרש תחלה ברך את אברהם בכל. כמו: וחם הוא אבי כנען.

וְאַבְרָהָם זָקֵן וַה' בֵּרַךְ. בֵּאֵר הַסִּבּוֹת שֶׁהִכְרִיחוּ אֶת אַבְרָהָם לִשְׁלֹחַ אֶת עַבְדּוֹ אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת בְּעַד אִשָּׁה לִבְנוֹ, וְשֶׁהֻצְרַךְ לְהַשְׁבִּיעוֹ עָלָיו, שֶׁהֲרֵי לְסִבַּת הַזִּקְנָה דָּאַג שֶׁיָּמוּת וְלֹא יִרְאֶה בְּחֻפַּת בְּנוֹ, וְהִסְכִּים שֶׁלֹּא לְאַחֵר עוֹד. וּמִבְּלִי אֵין בְּאַרְצוֹ אִשָּׁה הֲגוּנָה לִבְנוֹ, הֻצְרַךְ לִשְׁלֹחַ אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת. וּמִפְּנֵי עָשְׁרוֹ דָּאַג שֶׁמָּא אֵיזֶה אָדָם בִּלְתִּי הָגוּן יַרְבֶּה שֹׁחַד לְעַבְדּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּבְחַר בְּבִתּוֹ, וְלֹא יִשְׁתַּדֵּל לְהַשִּׂיג אִשָּׁה הֲגוּנָה לִבְנוֹ. וְלָכֵן הֻצְרַךְ לְהַשְׁבִּיעַ אֶת עַבְדּוֹ עַל כָּל אֵלֶּה.

ואברהם זקן לא יוכל עוד לצאת ולבא לפיכך שלח עבדו.

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים. הַרְבֵּה מְפָרְשִׁים תָּמְהוּ, הֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים״ (בראשית יח:יא), וְהָיָה כְּמוֹ שְׁלֹשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנָה בֵּין שְׁנֵי זְמַנִּים אֵלּוּ. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (מח טז) מַסִּיק שֶׁהֶחֱזִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת שְׁנֵיהֶם לִימֵי נַעֲרוּתָן, וְתֵרוּץ זֶה מַסְפִּיק, אַךְ שֶׁאֵין לוֹ סֶמֶךְ מִן הַמִּקְרָא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״בָּאִים״ מוֹרֶה עַל הַזְּמַן הַהוּא, כִּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״בָּאוּ״. אֶלָּא ״בָּאִים״ מַשְׁמָעוּתוֹ שֶׁאָז הָיוּ בָּאִים וְהוֹלְכִים בַּיָּמִים, אֲבָל כָּאן נֶאֱמַר ״בָּא״, מַשְׁמָע שֶׁכְּבָר בָּא בַּיָּמִים, וְזֶה דִּקְדּוּק נָכוֹן.

וְכִפְשׁוּטוֹ נוּכַל לוֹמַר, שֶׁטּוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק. וְזֶה כִּי הָאִשָּׁה הַטּוֹבָה מוֹסֶפֶת לְבַעְלָהּ חַיִּים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (קהלת ט, ט) ״רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה״, וְהַבֵּן הַטּוֹב מוֹסִיף גַּם כֵּן חַיִּים לְאָבִיו, כִּי כָּל הַמַּעֲמִיד בֵּן צַדִּיק כְּאִלּוּ לֹא מֵת, קַל וָחֹמֶר בְּחַיָּיו. לְפִיכָךְ מִלֵּידַת יִצְחָק עַד מִיתַת שָׂרָה הָיָה הַחוּט מְשֻׁלָּשׁ, כִּי נִתּוֹסְפָה לְאַבְרָהָם חִיּוּת מִצַּד הָאִשָּׁה וּמִצַּד בְּנוֹ יִצְחָק. וּבְכָל הַיָּמִים הַלָּלוּ הָיָה עוֹמֵד בְּמַעֲמָד אֶחָד, לֹא נִתּוֹסְפָה בּוֹ חֻלְשָׁה כְּמִנְהַג הַזְּקֵנִים, כִּי הָיוּ לוֹ יְמֵי שִׂמְחָה וּבְרָכָה. אֲבָל קֹדֶם לֵידַת יִצְחָק לֹא הָיְתָה לוֹ שִׂמְחָה כִּי אִם מֵאִשְׁתּוֹ, וְאַחַר מִיתַת שָׂרָה לֹא הָיְתָה לוֹ שִׂמְחָה כִּי אִם בִּבְנוֹ. עַל כֵּן הָיוּ שְׁנֵי גְּבוּלִים אֵלּוּ שָׁוִים, כְּמוֹ שֶׁהָיָה סָמוּךְ לְלֵידַת יִצְחָק כָּךְ נַעֲשָׂה אַחַר מִיתַת שָׂרָה. לְפִיכָךְ נֶאֱמַר לָשׁוֹן אֶחָד עַל שְׁנֵי זְמַנִּים אֵלּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה מֶרְחָק רַב בֵּינֵיהֶם. לְפִיכָךְ הָיָה מְהַדֵּר תֵּכֶף לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה, כִּי חָשַׁב אוּלַי אִשְׁתּוֹ תְּמַלֵּא מְקוֹמָהּ שֶׁל שָׂרָה וְיִהְיֶה שָׂמֵחַ בָּהּ כְּמוֹ בְּאִשְׁתּוֹ מַמָּשׁ. וְכָךְ הָיָה, שֶׁעַד שֶׁלֹּא שָׁקְעָה שִׁמְשָׁהּ שֶׁל שָׂרָה זָרְחָה שִׁמְשָׁהּ שֶׁל רִבְקָה, וְנַעֲשֵׂית דּוּגְמַת שָׂרָה מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י בְּסָמוּךְ (בראשית כד, סז) ״וַיְבִאֶהָ הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ״, וַהֲרֵי הִיא אִמּוֹ כוּ׳. וְזֶהוּ קִשּׁוּר נָכוֹן בִּסְמִיכוּת פָּסוּק זֶה אֶל הַזִּוּוּג שֶׁל יִצְחָק.

וּמַה שֶּׁכָּתַב ״בָּא בַּיָּמִים״, כִּי לְפִי הַנִּרְאֶה ״יָצָא מִן הַיָּמִים״ מִבָּעֵי לֵיהּ, אֶלָּא לְפִי שֶׁהַמִּדָּה בָּרְשָׁעִים שֶׁיְּמֵי הַיַּלְדוּת הֵם לָהֶם יְמֵי אוֹר וְיוֹם בָּהִיר, כִּי טוֹבִים הֵמָּה לָהֶם אֶל הַשִּׁמּוּשִׁים הַגּוּפָנִיִּים, כִּי זֶה כָּל עִקַּר תַּכְלִיתָם. וִימֵי הַזִּקְנָה הֵם אֶצְלָם לַיְלָה וְלֹא יוֹם, כִּי הָעוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדָם, יַעַן כִּי לֹא יִטְעֲמוּ עוֹד מִן הַדְּבַשׁ אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמַּטֶּה. וְעַל כֵּן הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים טוֹבִים לָהֶם מֵאֵלֶּה, וּכְאִלּוּ יָצְאוּ מִיָּמִים אֶל הַלֵּילוֹת. אֲבָל בַּצַּדִּיקִים מוּחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה, שֶׁבָּאִים מִן הַלֵּילוֹת אֶל הַיָּמִים, כִּי יְמֵי הַזִּקְנָה טוֹבִים לָהֶם אֶל קִנְיַת הַחָכְמָה. וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ז י) ״אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה, כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה״, כִּי הָאוֹמֵר כֵּן אֵינוֹ מַקְפִּיד עַל הַחָכְמָה. לָכָךְ נֶאֱמַר בַּצַּדִּיקִים ״בָּא בַּיָּמִים״ לְזִקְנָתָם.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים, לְכָךְ הִזְכִּיר ״בָּא בַּיָּמִים״ לְהוֹרוֹת שֶׁלֹּא מֵחֲמַת צַעַר קָפְצָה עָלָיו זִקְנָה, כִּי אִם מֵחֲמַת שֶׁבָּא בַּיָּמִים, שֶׁהֲרֵי בֵּרְכוֹ ה׳ בַּכֹּל וְלֹא הָיָה לוֹ שׁוּם צַעַר. וְנוּכַל לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ קָרָא אֶת אֱלִיעֶזֶר ״זְקַן בֵּיתוֹ״, שֶׁהָיָה זָקֵן מִצַּד שֶׁצָּרְכֵי הַבַּיִת הָיוּ מֻטָּלִים עָלָיו. וְהוֹדִיעַ לָנוּ הַכָּתוּב שֶׁמִּצַּד שֶׁהָיָה אַבְרָהָם זָקֵן, לֹא הָיָה בְּכֹחוֹ לֵילֵךְ לְבַדּוֹ, גַּם אֶת יִצְחָק לֹא רָצָה לִשְׁלֹחַ, כִּי אָמַר ״פֶּן אָמוּת פִּתְאוֹם, וּמִי יָשִׂים יָדוֹ עַל עֵינָי״.

וְאַבְרָהָם זָקֵן וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁרָאָה עַצְמוֹ זָקֵן, וְגַם רָאָה כִּי הִגְדִּיל ה׳ לְהֵיטִיב עִמּוֹ בְּכָל טוּב, חָשׁ עַל הָעֶבֶד הַמּוֹשֵׁל בַּכֹּל וְרוֹאֶה נְכָסִים מְרֻבִּים, וְהָאִישׁ אֲדוֹנֵי הַכֹּל זָקֵן, יַחְשֹׁב מַחְשָׁבוֹת לְהַשִּׂיא בִּתּוֹ לְיִצְחָק כִּי יִתֵּן בַּטּוֹב עֵינוֹ. לָזֶה אָמַר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ וְגוֹ׳, נִתְחַכֵּם לְהַשְׁבִּיעוֹ בְּדֶרֶךְ כְּלָל עַל הַכְּנַעֲנִי, וְאָזְנָיו תִּשְׁמַעְנָה דָּבָר כִּי הַקּוֹל לוֹ קוֹל אֵלָיו שֶׁיְּבַטֵּל דַּעְתּוֹ, כִּי הוּא אָרוּר כְּנַעַן כְּפִי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פנ״ט), וְיִצְחָק בָּרוּךְ.