וַיָּ֙קׇם֙ אַבְרָהָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י מֵת֑וֹ וַיְדַבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־חֵ֖ת לֵאמֹֽר׃

וְקָם אַבְרָהָם מֵעַל אַפֵּי מִיתֵהּ וּמַלֵּל עִם בְּנֵי חִתָּאָה לְמֵימָר

פני מתו. רמז לגוף ועוד תמצא פי' לאמר:

מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת. שֶׁלֹּא חָל עָלָיו אֲבֵלוּת עֲדַיִן, וְהָיָה יָכוֹל לָצֵאת וּלְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת.

מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ. עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קנב:) שֶׁקּוֹדֶם שֶׁיִּסָּתֵם הַגּוֹלֵל, נֶפֶשׁ אָדָם רוֹאָה וְיוֹדַעַת כָּל מַה שֶׁלְּפָנֶיהָ. עוֹד מִכָּאן שֶׁמַּשְׁכִּיבִין הַמֵּת עַל גַּבּוֹ (בבא בתרא עד.).

וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר. יִרְצֶה כִּי לְצַד שֶׁהוּא שָׁאַל ״תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת״ וְגוֹ׳, שֶׁנִּרְאֶה מִדְּבָרָיו שֶׁמִּתְרַצֶּה הוּא בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ, לָזֶה אָמַר הַכָּתוּב לֵאמֹר, פֵּרוּשׁ: לֹא זֶה הוּא תַּכְלִית הַדִּבּוּר אֶלָּא הֲכָנָה לֵאמֹר מְבֻקָּשׁוֹ כִּי הוּא זֶה שְׂדֵה עֶפְרוֹן.

עוֹד יִרְצֶה לָתֵת טַעַם לָמָּה הֻצְרַךְ אַבְרָהָם לְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת, גַּם לְהַאֲרִיךְ כָּל הָאָמוּר בָּעִנְיָן, וְכִי מִי שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִקְנוֹת אֲחֻזַּת קֶבֶר אוֹ שָׂדֶה אֶחָד לְחָרְשׁוֹ אוֹ לְנָטְעוֹ יִהְיֶה צָרִיךְ לְהַרְעִים תֵּבֵל וְיוֹשְׁבֶיהָ? לָזֶה גָּמַר אוֹמֶר לֵאמֹר - פֵּרוּשׁ: לֹא לְצֹרֶךְ אַרְבַּע אַמּוֹת קַרְקַע לִקְבּוֹר שָׂרָה הֻצְרַךְ לְדַבֵּר לְיוֹשְׁבֵי אֶרֶץ, אֶלָּא לֵאמֹר הָאָמוּר בָּעִנְיָן שֶׁקָּנָה מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר אֵין עֲרוֹךְ אֵלֶיהָ, וְלָזֶה הֻצְרַךְ לְדַבֵּר לְכֻלָּן וּלְכָל הַהַמְצָאוֹת כְּדֵי שֶׁיּוֹעִיל קְנִיָּתָהּ כְּפִי הַדִּין.

עוֹד יִרְצֶה לְהָסִיר תַּרְעוֹמֶת גְּדוֹלָה מֵעַל אַבְרָהָם, וְהוּא אֵיךְ יִשְׁאַל מַתְּנַת חִנָּם וְיֹאמַר ״תְּנוּ לִי אֲחֻזָּה״, לָזֶה הִקְדִּים וְאָמַר לֵאמֹר, פֵּרוּשׁ: לְבָבוֹ לֹא כֵן יַחְשׁוֹב, אֶלָּא מִפִּיו אָמַר הַדְּבָרִים, וְדַעְתּוֹ לָבֹא בְּטַעֲנָה כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר בְּסָמוּךְ.