בְּרֵאשִׁית כ״ד · כ״ט

וּלְרִבְקָ֥ה אָ֖ח וּשְׁמ֣וֹ לָבָ֑ן וַיָּ֨רׇץ לָבָ֧ן אֶל־הָאִ֛ישׁ הַח֖וּצָה אֶל־הָעָֽיִן׃

במילים פשוטות

ולרבקה אח ושמו לבן, וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין. רש״י שואל למה רץ לבן ומשיב: כאשר ראה את הנזם, אמר עשיר הוא זה, ונתן עיניו בממון. ספורנו מבאר שלבן רץ לראות אורח עשיר שבא לעיר, לא כדי להכניסו לביתו. בעל אור החיים דן מדוע הקדים הכתוב את שמו של לבן לפי סדר הצדיקים, אף שהיה רשע. בפשט הפסוק, הכתוב מציג את לבן אחי רבקה, שממהר לצאת אל הבאר לקראת העבד. לפי הפרשנים, מניעיו של לבן אינם טהורים אלא מונעים מן החמדה לרכוש שראה על אחותו.
מבוסס על רש״י, ספורנו, אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וירץ. לְמָה רָץ וְעַל מָה רָץ? ויהי כראות את הנזם, אָמַר עָשִׁיר הוּא זֶה, וְנָתָן עֵינָיו בַּמָּמוֹן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּלְרִבְקָה אָחָא וּשְׁמֵהּ לָבָן וּרְהַט לָבָן לְוַת גַּבְרָא לְבָרָא לְוַת עֵינָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ. לִרְאוֹת אוֹרֵחַ עָשִׁיר שֶׁבָּא לָעִיר, לֹא לְהַכְנִיסוֹ לְבֵיתוֹ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן וְגוֹ׳. לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה י; אסתר רבה ו,ג) שֶׁאָמְרוּ כִּי הַצַּדִּיקִים שְׁמָם קוֹדֵם לָהֶם, דִּכְתִיב (רות ב:א) ״וּשְׁמוֹ בּוֹעַז״, ״וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ״ (רות א:ב), אֲבָל הָרְשָׁעִים הֵם קוֹדְמִים לִשְׁמָם, דִּכְתִיב (שמואל א כה:כה) ״נָבָל שְׁמוֹ״ וְגוֹ׳. אִם כֵּן לָמָּה לָקַח הַכָּתוּב סֵדֶר הַצַּדִּיקִים בְּלָבָן הָרָשָׁע? וְלָתֵת טַעַם לַדָּבָר יֵשׁ לְהָעִיר בַּכָּתוּב אָמְרוֹ וַיָּרָץ לָמָּה רָץ, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני קט) אָמְרוּ לְפִי שֶׁרָאָה הַנֶּזֶם וְכוּ׳ נָתַן עֵינָיו בַּמָּמוֹן. וַעֲדַיִן קָשֶׁה, אִם כֵּן הָיָה לוֹ לְהַקְדִּים לוֹמַר ״וַיְהִי כִּרְאוֹת וְגוֹ׳ וַיָּרָץ״ וְגוֹ׳. גַּם בָּזֶה לֹא הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב שְׁתֵּי פְּעָמִים ״אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן״?

אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא כִּי זֶה הָאִישׁ לָבָן חָרַד לִקְרַאת הָאִישׁ בְּיָדְעוֹ מַה שֶׁעָבַר בֵּינוֹ וּבֵין רִבְקָה מֵהַדְּבָרִים וּמִקֵּרוּב הַדַּעַת, וְהוּא אִישׁ נָכְרִי, הֲרֵי זֶה מַגִּיד כִּי דְּבָרִים בְּגוֹ, וְלָזֶה לָבַשׁ קִנְאָה וְרָץ לִקְרָאתוֹ לִפְגֹּעַ בּוֹ בְּקִנְאָתוֹ אֶת קִנְאַת אֲחוֹתוֹ. וּלְצַד בְּחִינַת מַעֲשֶׂה זֶה יִחֵס ה׳ אוֹתוֹ יִחוּסִין שֶׁל צַדִּיקִים וְאָמַר וּשְׁמוֹ לָבָן, כִּי מַעֲשֶׂה צַדִּיקִים עָשָׂה בָּזֶה וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר בְּרִיָּה.

וְאָמְרוֹ וַיְהִי כִּרְאוֹת וְגוֹ׳, יַגִּיד כִּי מַה שֶׁקָּדַם הָיָה קוֹדֶם כִּרְאוֹת הַצְּמִידִים וְקוֹדֶם שָׁמְעוֹ דִּבְרֵי אֲחוֹתוֹ. סִדְרָן שֶׁל מַעֲשִׂים: חֲשָׁדוֹ לֶאֱלִיעֶזֶר בְּדָבָר מְכוֹעָר, אֲבָל כִּרְאוֹת הַנֶּזֶם וְגוֹ׳ וּכְשָׁמְעוֹ וְגוֹ׳ כָּכָה דִּבֶּר אֵלַי הָאִישׁ - שָׁב אַפּוֹ. וְאַף עַל פִּי כֵן מוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁיָּצָא לִקְרַאת הָאִישׁ לֹא לְהָרַע, אֶלָּא אַדְרַבָּה, לְהַאַכְסִינוֹ וּלְהַחֲזִיק לוֹ טוֹבָה, וּבָזֶה נִתְיַשְּׁבוּ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל