ואשאל. ואשם. שִׁנָּה הַסֵּדֶר, שֶׁהֲרֵי הוּא תְּחִלָּה נָתַן וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל, אֶלָּא שֶׁלֹּא יִתְפְּשׂוּהוּ בִּדְבָרָיו וְיֹאמְרוּ הַאֵיךְ נָתַתָּ לָהּ וַעֲדַיִן אֵינְךָ יוֹדֵעַ מִי הִיא:
וּשְׁאֵילִית יָתַהּ וַאֲמָרִית בַּת מָן אַתְּ וַאֲמֶרֶת בַּת בְּתוּאֵל בַּר נָחוֹר דִּילֵידַת לֵהּ מִלְכָּה וְשַׁוֵּיתִי קָדָשָׁא עַל אַפַּהּ וְשִׁירַיָּא עַל יְדָהָא
וָאֶשְׁאַל אוֹתָהּ וָאָשִׂים וְגוֹ׳. שִׁנָּה לַחֲשָׁשַׁת רַמָּאוּתָם, כִּי יֹאמְרוּ שֶׁנָּתַן הַחֲפָצִים קוֹדֶם לְצַד מַה שֶׁשִׁמַּשְׁתּוֹ, וְהֵם נוֹגְעִים לְאָבִיהָ. לָזֶה הִקְדִּים כִּי לֹא נָתַן אֶלָּא אַחַר שֶׁיָּדַע הֱיוֹתָהּ בַּת בְּתוּאֵל שֶׁרְאוּיָה לְיִצְחָק, נָתַן לָהּ בְּחֶזְקַת תַּכְשִׁיטֵי כַּלָּה לֶחָתָן וְאֵין לְאָבִיהָ זְכוּת בָּהֶם.
