וַיֵּרָ֨א אֵלָ֤יו יְהֹוָה֙ בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא וַיֹּ֕אמֶר אָנֹכִ֕י אֱלֹהֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יךָ אַל־תִּירָא֙ כִּֽי־אִתְּךָ֣ אָנֹ֔כִי וּבֵֽרַכְתִּ֙יךָ֙ וְהִרְבֵּיתִ֣י אֶֽת־זַרְעֲךָ֔ בַּעֲב֖וּר אַבְרָהָ֥ם עַבְדִּֽי׃

וְאִתְגְּלִי לֵהּ יְיָ בְּלֵילְיָא הַהוּא וַאֲמַר אֲנָא אֱלָהֵהּ דְּאַבְרָהָם אֲבוּךְ לָא תִדְחַל אֲרֵי בְסַעְדָּךְ מֵימְרִי וֶאֱבָרֵכִנָּךְ וְאַסְגֵּי יָת בְּנָיךְ בְּדִיל אַבְרָהָם עַבְדִּי

אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי בַּעֲבוּר שֶׁהִבְרִיחוֹ אֲבִימֶלֶךְ מֵעָלָיו מִקִּנְאָתָם בּוֹ וְגַם רוֹעֵי גְּרָר רָבוּ עִמּוֹ, הָיָה מִתְיָרֵא פֶּן יֵאָסְפוּ עָלָיו וְיַכּוּהוּ הוּא וּבֵיתוֹ, וְהִבְטִיחוֹ הקב"ה שֶׁלֹּא יִירָא מֵהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתוֹ, וְאָז נָתַן בְּלִבָּם שֶׁהָלַךְ לְפָנָיו הַמֶּלֶךְ בְּכָבוֹד גָּדוֹל יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִיו, כִּי בָא עִם פִּיכֹל שַׂר צְבָאוֹ וְעוֹד הוֹסִיף לְהָבִיא עִמּוֹ רַבִּים רֵעָיו:

אַל תִּירָא. שֶׁיִּמְעֲטוּ נְכָסֶיךָ בִּמְרִיבוֹתָם.

וּבֵרַכְתִּיךָ. תּוֹסֶפֶת מָמוֹן:

אל תירא כי אתך אנכי לפי שהיה מטולטל בשביל קנאת פלשתים ובמריבת רועי גרר נגלה עליו הקב״‎ה ואמר לו אל תירא.

אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ וגו׳, פֵּירוּשׁ: לֶהֱיוֹת שֶׁרָאָה הַשְׁפָּלָה מִמֶּלֶךְ פְּלִשְׁתִּים שֶׁגֵּרְשׁוֹ מֵאַרְצוֹ וְלֹא יָדַע אָן יִפְנֶה, חָשׁ כִּי ה׳ עֲזָבוֹ. לָזֶה אָמַר ״אַל תִּירָא, לֹא עֲזַבְתִּיךָ, אִתְּךָ אָנִי״.