וַיִּ֧בֶן שָׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ וַיִּקְרָא֙ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֔ה וַיֶּט־שָׁ֖ם אׇהֳל֑וֹ וַיִּכְרוּ־שָׁ֥ם עַבְדֵי־יִצְחָ֖ק בְּאֵֽר׃

וּבְנָא תַמָּן מַדְבְּחָא וְצַלִּי בִּשְׁמָא דַּיְיָ וּפְרַס תַּמָּן מַשְׁכְּנֵהּ וּכְרוֹ תַמָּן עַבְדֵי יִצְחָק בֵּירָא

ויכרו. חפרו וכן "אשר כריתי לי" (בראשית ג ה), וכן "כי יכרה" (שמות כא לג) "כרה שחת" (משלי כו כז):

ויכרו שם עבדי יצחק באר - ולא קרא לו יצחק שם, עד לבסוף שאבימלך הלך אליו מגרר ונשבעו איש לאחיו ואז באו עבדיו והגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו ואז קרא לו שבעה, על שם השבועה שנשבעו הוא ואבימלך.

וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'. וַיִּכְרוּ שָׁם.