וַיְהִ֗י כִּ֣י אָֽרְכוּ־ל֥וֹ שָׁם֙ הַיָּמִ֔ים וַיַּשְׁקֵ֗ף אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ פְּלִשְׁתִּ֔ים בְּעַ֖ד הַֽחַלּ֑וֹן וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה יִצְחָק֙ מְצַחֵ֔ק אֵ֖ת רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃

כי ארכו. אָמַר, מֵעַתָּה אֵין לִי לִדְאֹג, מֵאַחַר שֶׁלֹּא אֲנָסוּהָ עַד עַכְשָׁו, וְלֹא נִזְהַר לִהְיוֹת נִשְׁמָר:

וישקף אבימלך וגומר. רָאָהוּ מְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ:

וַהֲוָה כַּד סְגִיאוּ לֵהּ תַּמָּן יוֹמַיָּא וְאִסְתְּכִי אֲבִימֶלֶךְ מַלְכָּא דִּפְלִשְׁתָּאֵי מִן חֲרַכָּא וַחֲזָא וְהָא יִצְחָק מְחַיִּיךְ עִם רִבְקָה אִתְּתֵהּ

ויהי כי ארכו לו שם הימים - לא נזהר מעתה כל כך שלא להתנהג עם אשתו מנהג אישות, מאחר שלא נתנו לב לגוזלה ממנו.

מצחק - תשמיש, כדכתיב: בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי. ובמקום אחר הוא אומר: בא אלי לשכב עמי.

ויהי כי ארכו לו שם הימים ימי תשמיש ולכך הותר לו לשמש מטתו וכן מצינו בחלקיהו הכהן אביו של ירמיהו שבא על אשתו ביום לפי שלא בא עליה מימים רבים.

וישקף אבימלך, בעד החלון י״‎מ לא שהיה החלון פתוח אלא שמתוך שהיה נעול הבין אבימלך המעשה שכן בבית אפל מותר לשמש אפילו ביום ולפי שלא היה רעב רק בארץ ההיא לבדה הותר לו תשמיש.

וירא והנה יצחק מצחק צחוק שלפני הבעילה כדכתיב הביא לנו איש עברי לצחק בנו ואחריו כתיב לשכב עמי. ואין לומר שראהו בועל שלא היה יצחק עושה כך לפני רואים וביום.

וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים וְגוֹ׳. לְפִיכָךְ הִרְהֵר אֲבִימֶלֶךְ בְּלִבּוֹ לֵאמֹר: אִם בֶּאֱמֶת שֶׁאֲחוֹתוֹ הִיא, אִם כֵּן לָמָּה אֵינוֹ נוֹשֵׂא אִשָּׁה כָּל הַזְּמַן הָאָרֹךְ הַזֶּה? הִנֵּה וַדַּאי יֵשׁ דְּבָרִים בְּגוֹ. עַל כֵּן ״וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ בְּעַד הַחַלּוֹן״ לִרְאוֹת מַה טִּיבוֹ וְעִנְיָנָיו.

מְצַחֵק אֵת רִבְקָה. פֵּירוּשׁ: מַעֲשֵׂה חִבָּה הַנַּעֲשֵׂית בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר (בראשית רבה סד,ה) ״מְצַחֵק״ מְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ, אוּלַי שֶׁהָיָה בְּאֶחָד מֵהַדְּרָכִים שֶׁמֻּתָּר אֲפִילּוּ בַּיּוֹם, כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר לִרְפוּאָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַמְבַּ״ם (הלכות דעות פרק ד׳), אוֹ כַּמַּעֲשֶׂה שֶׁהוּבָא בַּשַּׁ״ס (כתובות דף סה) דְּבֵיתְהוּ דְּאַבַּיֵּי דְּגַלֵּית וְכוּ׳ וְאָזַל רָבָא וְכוּ׳, כִּי הַצַּדִּיקִים יָחוּשׁוּ לְדוֹמֶה דְּדוֹמֶה דְּכִיעוּר לְבַל יִכָּשְׁלוּ בוֹ.