בְּרֵאשִׁית כ״ז · כ״ד

וַיֹּ֕אמֶר אַתָּ֥ה זֶ֖ה בְּנִ֣י עֵשָׂ֑ו וַיֹּ֖אמֶר אָֽנִי׃

במילים פשוטות

יצחק שואל שוב ״אתה זה בני עשו״, ויעקב עונה ״אני״. רש״י מדייק שיעקב לא אמר ״אני עשו״ אלא רק ״אני״, כדי למעט ככל האפשר באמירת שקר מפורש. רשב״ם מסביר ששאלת יצחק ״אתה זה בני עשו״ פירושה: נראה שאתה בני עשו. אונקלוס מתרגם כפשוטו: ואמר אתה זה בני עשו, ואמר הא אנא - הנני. הפסוק מדגיש את זהירותו של יעקב בלשונו, שגם ברגע הזה נמנע מלומר במפורש ״אני עשו״ ומסתפק במילה ״אני״. עצם השאלה החוזרת של יצחק מלמדת שעדיין נותר בו ספק, אף לאחר המישוש. תשובתו הקצרה של יעקב היא הרגע האחרון של אישור הזהות לפני שיצחק ניגש לאכול ולברך, ומכאן ואילך הדרך פתוחה למתן הברכה.
מבוסס על רש״י, רשב״ם, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ויאמר אני. לֹא אָמַר אֲנִי עֵשָׂו אֶלָּא אָנִי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר אַתְּ דֵּין בְּרִי עֵשָׂו וַאֲמַר הָא אֲנָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

אתה זה בני עשו - נראה שאתה בני עשו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, מַצְדִּיק דְּבָרָיו כִּי הוּא עֵשָׂו, לֹא שׁוֹאֵל. וּתְשׁוּבַת יַעֲקֹב הִיא בִּלְשׁוֹן פְּשִׁיטוּת ״אָנִי״.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ אַתָּה זֶה, לֶהֱיוֹת שֶׁהָיָה קוֹלוֹ מַגִּיד כִּי יַעֲקֹב הוּא, לָזֶה נִתְכַּוֵּן לְבָרֵךְ לַגּוּף הַמַּחְלִיט כִּי הוּא עֵשָׂו. וְלָזֶה אָמַר ״אַתָּה זֶה״ מוֹרֶה בְּאֶצְבַּע לַאֲשֶׁר יַגִּיד חוּשׁ הַמִּשּׁוּשׁ, וְהָיָה מַלְבִּישׁ הַבְּרָכוֹת בְּדַעְתּוֹ בְּמַה שֶׁלְּפָנָיו בְּלֹא שׁוּם מַחְשָׁבָה מִי הוּא. וְזֶה הוּא לְטוֹבָה אוֹת שֶׁקִּבֵּל הַבְּרָכוֹת יַעֲקֹב בְּכַוָּנָה אֵלָיו, וַהֲגַם שֶׁגָּמַר אוֹמֶר יִצְחָק וְהִזְכִּיר עֵשָׂו, עִם כָּל זֶה בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה לֹא הָיָה מְבָרֵךְ אֶלָּא זֶה שֶׁלְּפָנָיו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל