וַיִּקְרָ֥א יִצְחָ֛ק אֶֽל־יַעֲקֹ֖ב וַיְבָ֣רֶךְ אֹת֑וֹ וַיְצַוֵּ֙הוּ֙ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֹֽא־תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנ֥וֹת כְּנָֽעַן׃

יצחק קורא ליעקב, מברך אותו ומצווה עליו שלא ייקח אישה מבנות כנען. הפסוק פותח את שילוחו של יעקב לחרן, הפעם ביוזמת יצחק ובגלוי, לאחר שרבקה הביעה בפניו את מיאוסה בבנות חת. אונקלוס מתרגם כפשוטו: קרא יצחק ליעקב ובירך אותו וציווה אותו ואמר לו לא תיקח אישה מבנות כנען. על פי הפשט, שלא כמו בפרשת הברכות הקודמת, כאן יצחק מברך את יעקב במודע ומתוך רצון, ומצרף לברכה ציווי ברור על הימנעות מנישואין עם בנות כנען. בכך הוא מוסר ליעקב את המשך שלשלת האבות, ומדריך אותו למצוא זיווג ראוי ממשפחתו שלו. הציווי הזה תואם את מה שעשה אברהם ביחס ליצחק, ומדגיש את חשיבות טוהר המשפחה.