ק֥וּם לֵךְ֙ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֔ם בֵּ֥יתָה בְתוּאֵ֖ל אֲבִ֣י אִמֶּ֑ךָ וְקַח־לְךָ֤ מִשָּׁם֙ אִשָּׁ֔ה מִבְּנ֥וֹת לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמֶּֽךָ׃

יצחק מצווה על יעקב לקום וללכת לפדן ארם, לבית בתואל אבי אמו, ולקחת לו משם אישה מבנות לבן אחי אמו. רש״י מסביר את צורות הלשון: ״פדנה״ פירושו כמו ״לפדן״, ו״ביתה בתואל״ פירושו ״לבית בתואל״, לפי הכלל שכל תיבה שצריכה למ״ד בתחילתה מטילים לה ה״א בסופה. אונקלוס מתרגם כפשוטו את ההוראה ללכת לפדן ארם ולקחת אישה מבנות לבן. הפסוק מפרט את יעד המסע של יעקב ואת מטרתו: מציאת אישה ממשפחת אמו רבקה, בבית לבן דודו. בכך מכוון יצחק את יעקב אל המקום שבו יפגוש בהמשך את רחל ולאה, ייבנה את משפחתו ויקים את שנים עשר השבטים. ההוראה נובעת מן הרצון לשמור על ייחוס המשפחה ולהרחיק את יעקב מבנות כנען.