אם יהיה אלהים עמדי. אִם יִשְׁמֹר לִי הַבְטָחוֹת הַלָּלוּ שֶׁהִבְטִיחַנִי לִהְיוֹת עִמָּדִי, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לִי וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ:
ושמרני. כְּמוֹ שֶׁאָמַר לִי וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ:
ונתן לי לחם לאכל. כְּמוֹ שֶׁאָמַר כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ, וְהַמְבַקֵּשׁ לֶחֶם הוּא קָרוּי נֶעֱזָב, שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם (תהילים ל"ז):
וְקַיִּים יַעֲקֹב קְיָם לְמֵימָר אִם יְהֵא מֵימְרָא דַּיְיָ בְּסַעְדִי וְיִטְרִינַנִּי בְּאָרְחָא הָדֵין דִּי אֲנָא אָזֵל וְיִתֶּן לִי לַחֲמָא (נ''י לְחֵם) לְמֵיכַל וּכְסוּ לְמִלְבָּשׁ
אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ח:כ') אִם יִשְׁמֹר לִי הַבְטָחוֹת הַלָּלוּ שֶׁהִבְטִיחַנִי. וְטַעַם הַתְּנַאי, שֶׁלֹּא יִגְרֹם הַחֵטְא. וְכָךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע"ו:ב'), רַב הוּנָא בְּשֵׁם ר' אַחָא, כְּתִיב "הִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ" וּכְתִיב "אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי", אֶלָּא מִכָּאן שֶׁאֵין הַבְטָחָה לַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְיִתָּכֵן עוֹד עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט שֶׁאֵין הַסָּפֵק בַּדָּבָר, אֲבָל בְּכָל הֶעָתִיד יֹאמַר הַכָּתוּב כֵּן, כְּמוֹ "עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי", וְכֵן "וְאִם יִהְיֶה הַיֹּבֵל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר לו ד), אִם יָבֹא הָעֵת שֶׁיִּהְיֶה הַתְּנַאי אָז יִתְקַיֵּם הַמַּעֲשֶׂה, כְּלוֹמַר בְּבוֹאוֹ:
אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי. לְהָסִיר מֵעָלַי כָּל מֵעִיק וּמוֹנֵעַ הַמַּעֲבִיר אֶת הָאָדָם עַל דַּעְתּוֹ וְעַל דַּעַת קוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין מא.): שְׁלֹשָׁה מַעֲבִירִין אֶת הָאָדָם עַל דַּעְתּוֹ וְעַל דַּעַת קוֹנוֹ - גּוֹיִם, וְרוּחַ רָעָה, וְדִקְדּוּקֵי עֲנִיּוּת.
וּשְׁמָרַנִי. מִן רָעֵי גּוֹיִם הַמִּתְקוֹמְמִים וּמַכְרִיחִים.
וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל. שֶׁלֹּא יַכְרִיחֵנִי הָעֲנִיּוּת לַעֲבוֹר עַל דַּעְתִּי וְעַל דַּעַת קוֹנִי:
וידר יעקב נדר וא״ת הא אמרינן טוב מזה שאינו נודר כל עיקר. אלא י״ל לאמר כתיב, להורות לדורות שיהיו נודרים בעת צרתם כמו שהוא נדר בשעת הדחק.
אם יהיה אלקים עמדי ירא היה פן יגרום החטא. ויש מפרשים אותו לשון שבועה כלומר כן יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך וגו'.
אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וְגוֹ׳. חָלִילָה לוֹמַר שֶׁהָיָה יַעֲקֹב מְסֻפָּק בְּהַבְטָחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי כְּבָר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים ״וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ״ (בראשית כח:טו). אֶלָּא בֵּאוּר הָעִנְיָן הוּא שֶׁיַּעֲקֹב לֹא בִּקֵּשׁ כְּלָל עַל שְׁמִירַת הַגּוּף, שֶׁכְּבָר הֻבְטַח בּוֹ, אֶלָּא בִּקֵּשׁ עַכְשָׁיו עַל שְׁמִירַת הַנֶּפֶשׁ מִן הַחֵטְא. וְהָעֵד עַל זֶה כִּי בְּהַבְטָחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נֶאֱמַר ״וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ״, וְיַעֲקֹב אָמַר ״וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ״, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״וּשְׁמָרַנִי בְּכֹל אֲשֶׁר אֵלֵךְ״. גַּם מִלַּת ״אָנֹכִי״ מְיֻתֶּרֶת לְגַמְרֵי. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר ״וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה״ (בראשית כח:טו), תָּלָה הַהֲשָׁבָה בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיַעֲקֹב אָמַר ״וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי״ (בראשית כח:כא), תָּלָה הַהֲשָׁבָה בְּעַצְמוֹ. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָמַר ״אֶל הָאֲדָמָה״, וְיַעֲקֹב אָמַר ״אֶל בֵּית אָבִי״. מִכָּל הַשִּׁנּוּיִים הָאֵלּוּ נוּכַל לִלְמֹד שֶׁיַּעֲקֹב לֹא בִּקֵּשׁ כִּי אִם עַל שְׁמִירַת הַנֶּפֶשׁ מִן הַחֵטְא, כִּי זֶה דָּבָר הַתָּלוּי בִּבְחִירָתוֹ שֶׁל אָדָם וְצָרִיךְ גַּם עֵזֶר אֱלֹהִי, שֶׁכֵּן הִתְפַּלֵּל דָּוִד וְאָמַר (תהלים קיט לז) ״הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא״. לְכָךְ הִזְכִּיר בִּשְׁמִירַת הַגּוּף ״וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ״, הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״כֹּל״, כִּי כָל הַדְּרָכִים בְּחֶזְקַת סַכָּנָה וַהֲלִיכָתוֹ בִּדְרָכִים רַבִּים. אָמְנָם הַדֶּרֶךְ הַטּוֹב אֵינוֹ כִּי אִם אֶחָד, עַל כֵּן אָמַר ״וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה״, כְּמַרְאֶה בְּאֶצְבַּע אֶל אֵיזוֹ דֶּרֶךְ מְיוּחָד אֲשֶׁר יֹאמַר עָלָיו כִּי הוּא זֶה, וְהוּא דֶּרֶךְ ה׳ בְּתוֹרָה וּמִצְווֹת. כִּי כְּבָר אָמַר ״אָכֵן יֵשׁ ה׳ בַּמָּקוֹם הַזֶּה״ (בראשית כח:טז), כִּי מִשָּׁם תֵּצֵא תּוֹרָה, עַל כֵּן אָמַר ״הַזֶּה״ כְּמַרְאֶה בְּאֶצְבַּע עַל דָּבָר שֶׁהוּא לְפָנָיו, וְהוּא בֵּית אֱלֹהִים אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ דּוֹרְכִים דֶּרֶךְ סְלוּלָה לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּלְפִי שֶׁהַהֲלִיכָה בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה תָּלוּי בִּבְחִירָתוֹ שֶׁל אָדָם, עַל כֵּן הוֹסִיף מִלַּת ״אָנֹכִי״, וְאָמַר ״אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ״, כִּי בִּי תָּלוּי הַדָּבָר בְּצֵרוּף הָעֵזֶר הָאֱלֹהִי אֲשֶׁר עָלָיו אָמַר ״וּשְׁמָרַנִי״. וּלְכָךְ אָמַר ״וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם״, שָׁלֵם מִן הַחֵטְא, וְתָלָה הַהֲשָׁבָה בְּעַצְמוֹ כִּי הַדָּבָר תָּלוּי בִּבְחִירָתוֹ כָּאָמוּר. וּבְעִנְיַן שְׁמִירַת הַגּוּף אָמַר ״וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה״, כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עֵינֵי ה׳ דּוֹרֵשׁ בָּהּ תָּמִיד (דברים יא:יב), עַל כֵּן בְּיוֹתֵר הוּא צָרִיךְ שְׁמִירָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ מִבָּאָרֶץ, לְפִיכָךְ לֹא הֻצְרַךְ הַבְטָחָה כִּי אִם שֶׁיְּשִׁיבוֹ אֶל הָאֲדָמָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּכְבוֹאוֹ אֶל הָאֲדָמָה הֲרֵי הוּא נִשְׁמָר מֵאֵלָיו. אֲבָל בְּעִנְיַן הַשְּׁמִירָה מִן הַחֵטְא, שֶׁלֹּא יִלְמַד מִדַּרְכֵי לָבָן, וְלָאו דַּוְקָא לָבָן, שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ לֹא טוֹב עָשָׂה בְּעַמָּיו, וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁלֹּא יִלְמֹד גַּם מִדַּרְכֵי הָאֱמֹרִי, עַל כֵּן אָמַר ״אֶל בֵּית אָבִי״, כִּי אָז יִנָּצֵל מֵחֲשָׁשׁ זֶה שֶׁלֹּא יִלְמֹד מִדַּרְכֵי הָרְשָׁעִים.
וְהִטִּיל בֵּין הַדְּבָקִים תְּנַאי, ״וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכוֹל וּבֶגֶד לִלְבּוֹשׁ״, כִּי הַשְּׁמִירָה מִן הַחֵטְא הוּא שֶׁלֹּא יִלְמוֹד מִדַּרְכֵי הָרְשָׁעִים. וְיֵשׁ עוֹד דֶּרֶךְ אַחֵר אֲשֶׁר עַל פִּיו יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע, וְהוּא הָעוֹשֶׁר הַמְעַוֵּר עֵינֵי בְּעָלָיו וּמוֹנֵעַ אֶת הָאָדָם מִן הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, כִּי לֹא לְחִנָּם בִּקֵּשׁ שְׁלֹמֹה וְאָמַר (משלי ל ח) ״רֵשׁ וָעוֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי, הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי״. עַל כֵּן אָמַר גַּם יַעֲקֹב שֶׁיִּמְנָעֵהוּ ה׳ מִן זָהָב וְרֹב פְּנִינִים, אֶלָּא יִתֶּן לוֹ לֶחֶם כְּדֵי לֶאֱכוֹל וּבֶגֶד כְּדֵי לִלְבּוֹשׁ, דְּהַיְנוּ הַהֶכְרֵחִי וְלֹא יִתֵּן לוֹ מוֹתָרוֹת. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב מַה שֶּׁהִזְכִּיר ״לֶאֱכוֹל״ וְ״לִלְבּוֹשׁ״, כִּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וְנָתַן לִי לֶחֶם וּבֶגֶד״, וְכִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ שֶׁיִּלְבַּשׁ הַלֶּחֶם וְיֹאכַל הַבֶּגֶד עַד שֶׁהֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ ״לֶחֶם לֶאֱכוֹל״? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁרָצָה לִשְׁלוֹל בָּזֶה שֶׁלֹּא יִתֶּן לוֹ לֶחֶם יוֹתֵר מִכְּדֵי אֲכִילָתוֹ, וּבֶגֶד יוֹתֵר מִכְּדֵי צָרְכּוֹ, וְיִנָּצֵל מִן הַחֵטְא. עַל כֵּן אָמַר מִיָּד ״וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי״, כִּי בִּתְנַאי זֶה אוּכַל לָשׁוּב בְּשָׁלוֹם, שָׁלֵם מִן הַחֵטְא, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י.
וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר. פֵּירוּשׁ שֶׁהוֹצִיא הַנֶּדֶר בִּשְׂפָתָיו, כִּי זוּלַת זֶה נֶדֶר בַּלֵּב אֵינוֹ נֶדֶר.
אִם יִהְיֶה וְגוֹ׳. ״אִם״ זֶה תִּתְפָּרֵשׁ עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא פרק ד׳ משנה ה׳) בַּפְּסוּקִים (שמות כא:ל) ״אִם כֹּפֶר״, ״אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה״ (שמות כב:כד), שֶׁאֵינוֹ סָפֵק אֶלָּא וַדַּאי, וּכְאִלּוּ אָמַר ״כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה זֶה״ וְגוֹ׳ (מכילתא סוף פרשת יתרו).
עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, אִם תַּסְכִּים מִדַּת הַדִּין עַל הַדָּבָר, וְהוּא אָמְרוֹ אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים, כִּי לֹא דִּבֵּר אֵלָיו אֶלָּא מִמִּדַּת הָרַחֲמִים, דִּכְתִיב ״וְהִנֵּה ה׳ נִצָּב וְגוֹ׳ הִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ״, וְדָבָר יָדוּעַ כִּי מִדַּת הָרַחֲמִים תַּסְכִּים לְהֵיטִיב וּמִדַּת הַדִּין תְּעַכֵּב בַּדָּבָר, לָזֶה אָמַר ״אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים״ וְגוֹ׳: