וְאֵ֤ל שַׁדַּי֙ יְבָרֵ֣ךְ אֹֽתְךָ֔ וְיַפְרְךָ֖ וְיַרְבֶּ֑ךָ וְהָיִ֖יתָ לִקְהַ֥ל עַמִּֽים׃

יצחק מברך את יעקב שאל שדי יברך אותו, יפרה וירבה אותו, ויהיה לקהל עמים. רש״י מסביר ש״אל שדי״ פירושו מי שדַי בברכותיו למתברכים מפיו - שיברך אותך. הספורנו מפרט את שלושת חלקי הברכה: ״יברך אותך״ בממון, ״ויפרך״ בבנים, ״וירבך״ במעלה. אונקלוס מתרגם ״והיית לקהל עמים״ - ותהי לכנשת שבטין, לקהל שבטים. הפסוק פותח את ברכת אברהם שיצחק מעניק ליעקב לפני צאתו לדרך. הברכה כוללת פרייה ורבייה והתרבות לעם גדול המורכב מקהל שבטים - רמז לשנים עשר השבטים שעתידים לצאת מיעקב. בכך מבטא יצחק את המשך הבטחת ה׳ לאברהם דרך יעקב, ומעניק לו את הברכה המרכזית של האבות, שתתקיים בהקמת עם ישראל.