וַיֹּ֕אמֶר מִ֚י הִגִּ֣יד לְךָ֔ כִּ֥י עֵירֹ֖ם אָ֑תָּה הֲמִן־הָעֵ֗ץ אֲשֶׁ֧ר צִוִּיתִ֛יךָ לְבִלְתִּ֥י אֲכׇל־מִמֶּ֖נּוּ אָכָֽלְתָּ׃

מי הגיד לך. מֵאַיִן לְךָ לָדַעַת מַה בֹּשֶׁת יֵשׁ בְּעוֹמֵד עָרֹם?

המן העץ. בִּתְמִיהָ:

וַאֲמַר מָן חַוֵי לָךְ אֲרֵי עַרְטִילַאי אָתְּ הֲמִן אִילָנָא דִּפַקֶּדְתָּךְ בְּדִיל דְּלָא לְמֵיכַל מִנֵּהּ אֲכָלְתְּ

לבלתי עם למ"ד כטעם שלא, ובלא למ"ד כטעם רק,.

אֲכָל ממנו. שם הפועל וכן, לבלתי שמור מצותיו (דבר' ח יא):

המן העץ - ה"א תמיהה המתקיימת.

מִי הִגִּיד לְךָ. יְדִיעַת הַטּוֹב וְהָרָע?

כִּי עֵירֹם אָתָּה. שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה תִּהְיֶה רָאוּי לְהִתְכַּסּוֹת:

וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ: מַה נִשְׁתַּנָּה שָׁעָה זוֹ מִשֶּׁלְּפָנֶיהָ, שֶׁהָיִיתָ עוֹמֵד לְפָנַי וְלֹא הִרְגַּשְׁתָּ בָּעֵרוֹם עַד עַתָּה? דָּבָר זֶה מֵעַצְמְךָ לֹא תִּתְחַדֵּשׁ לְךָ הַיְדִיעָה זוּלַת עַל יְדֵי מַגִּיד, וְהוּא אָמְרוֹ מִי הִגִּיד לְךָ בַּמֶּה נִתְחַדֵּשׁ בִּידִיעָתְךָ דָּבָר זֶה. וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ כִּי הָיְתָה הַכְלָמָתוֹ מֵהֶעָוֹן אוֹ מִגְּרִיעַת הַמּוּשָּׂג לוֹ מֵהַקְּדֻשָּׁה וּמִכְּסוּת עֲנַן כָּבוֹד, לֹא יֻצְדַּק לוֹמַר ״מִי הִגִּיד לְךָ״, אֶלָּא טַעְמוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא הוּא לֹא רָצָה לְהַבְזוֹתוֹ כָּל כָּךְ וְדִבֵּר אֵלָיו בְּסֵדֶר זֶה ״מִי הִגִּיד לְךָ״, כְּשׁוֹאֵל דָּבָר, וְיֶשְׁנָה לִשְׁאֵלָה זוֹ לְמַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ כִּי בְּאֶמְצָעוּת אֲכִילָה זוֹ הִרְגִּישׁוּ כִּי עֵרוּמִּים הֵם, כִּי יֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי כָל הַפֵּרוּשִׁים שֶׁאָנוּ מְפָרְשִׁים כְּמַשְׁמָעוּת הַכְּתוּבִים כֻּלָּם צוֹדְקִים.

הֲמִן הָעֵץ וְגוֹ׳. כָּאן רְמָזוֹ כִּי גַּם עַל בְּחִינַת הָעֵץ צִוָּהוּ ה׳: