התחילו ללמודעצבונך. זֶה צַעַר גִּדּוּל בָּנִים (עירובין ק'):
והרנך. זֶה צַעַר הָעִבּוּר:
בעצב תלדי בנים. זֶה צַעַר הַלֵּדָה:
ואל אישך תשוקתך. לְתַשְׁמִישׁ, וְאַעַפִּ"כֵּ אֵין לָךְ מֵצַח לְתָבְעוֹ בַּפֶּה, אֶלָּא הוּא יִמְשָׁל בָּךְ, הַכֹּל מִמֶּנּוּ וְלֹא מִמֵּךְ:
תשוקתך. תַּאֲוָתֵךְ, כְּמוֹ נֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה (ישעיהו כ"ט):
לְאִתְּתָא אֲמַר אַסְגָּאָה אַסְגֵּי צַעֲרַיְכִי וְעִדּוּיַיְכִי בְּצְעַר תֵּלְדִי בְנִין וּלְוַת בַּעְלִךְ תְּהֵא תִּאוּבְתִּיךְ וְהוּא יִשְׁלַט בִּךְ
הַרְבֶּה אַרְבֶּה, שם הפועל:
עצבונך. בעת הענוי, בצאת דם בתולים:
והרונך. הנו"ן נוסף, כי ההריון כבד על האשה וכן הלידה:
תשוקתך. משמעתך, והטעם שתשמעי כל אשר יצוה עליך כי את ברשותו לעשות חפצו:
וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ לְתַשְׁמִישׁ, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין לָךְ מֵצַח לְתָבְעוֹ בַּפֶּה, אֶלָּא הוּא יִמְשָׁל בָּךְ, הַכֹּל מִמֶּנּוּ וְלֹא מִמֵּךְ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ג':ט"ז). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, כִּי זֶה שֶׁבַח בָּאִשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (עירובין ק) וְזוֹ מִדָּה יָפָה בַּנָּשִׁים. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ג':ט"ז) "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ" מִשְׁמַעְתֵּךְ, וְהַטַּעַם שֶׁתִּשָּׁמְעִי אֶל כָּל אֲשֶׁר יְצַוֶּה עָלַיִךְ, כִּי אַתְּ בִּרְשׁוּתוֹ לַעֲשׂוֹת חֶפְצוֹ. וְלֹא מָצָאתִי לְשׁוֹן תְּשׁוּקָה רַק בְּחֵשֶׁק וְתַאֲוָה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁהֶעֱנִישׁ אוֹתָהּ שֶׁתִּהְיֶה נִכְסֶפֶת מְאֹד אֶל בַּעְלָהּ, וְלֹא תָּחוּשׁ לְצַעַר הַהֵרָיוֹן וְהַלֵּדָה, וְהוּא יַחֲזִיק בָּהּ כְּשִׁפְחָה, וְאֵין הַמִּנְהָג לִהְיוֹת הָעֶבֶד מִשְׁתּוֹקֵק לִקְנוֹת אָדוֹן לְעַצְמוֹ, אֲבָל יִבְרַח מִמֶּנּוּ בִּרְצוֹנוֹ. וְהִנֵּה זוֹ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, כִּי הִיא נָתְנָה גַּם לְאִישָׁהּ וַיֹּאכַל בְּמִצְוָתָהּ, וְעָנְשָׁהּ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה הִיא מְצַוָּה עָלָיו עוֹד, וְהוּא יְצַוֶּה עָלֶיהָ כָּל רְצוֹנוֹ:
הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ. דַּם הַנִּדּוֹת הַנִּקְרָא "נִדַּת דְּוֹתָהּ" (ויקרא יב:ב), כִּי אָמְנָם הִיא אָז "כָּל הַיּוֹם דָּוָה" (איכה א:יג).
וְהֵרוֹנֵךְ. הֵפֶךְ מַה שֶׁהָיָה קוֹדֶם הַחֵטְא, כְּאָמְרָם בּוֹ בַיּוֹם נִבְרְאוּ, בּוֹ בַיּוֹם שִׁמְּשׁוּ, בּוֹ בַיּוֹם הוֹצִיאוּ תּוֹלָדוֹת (בראשית רבה כב:ב), וְכָזֹאת אָמְרוּ שֶׁתְּהִי לֶעָתִיד כְּאָמְרָם עֲתִידָה אִשָּׁה שֶׁתֵּלֵד בְּכָל יוֹם (שבת ל.), וְזֶה כִּי אָמְנָם יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ לְרָצוֹן לִפְנֵי הָאֵל יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁהָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן קוֹדֶם חֶטְאוֹ.
בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים. תְּגַדְּלִי אוֹתָם בְּצַעַר יוֹתֵר מִשְּׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים. כִּי אָמְנָם תֵּאָמֵר מִלַּת לֵידָה עַל הַגִּדּוּל, כְּאָמְרוֹ "חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן בַּרְזִלַּי הַמְּחוֹלָתִי" (שמואל ב כא:ח).
אל האשה אמר שאלו גויים את רבי יהושע למה נתקללה חוה על אכילת עץ הדעת מאחר שעדיין לא נוצרה בשעת הצווי אמר להם על האדם כתיב על כל אבריו של אדם והיא נבראת מצלעו. ד״א היא כללה עצמה באזהרה כשאמרה ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלקים לא תאכלו ממנו.
הרבה ארבה שתחיה בעצבון ובטורח כל ימיך. וא״ת מה אכפת לן מהקללה, אכניס שפחות לשמשני ת״ל והרנך כלומר תתעברי, מדה כנגד מדה היא מלאה את בטנה מן האיסור לפיכך תלקה בבטנה. וא״ת אלד בשופי ובנחת ת״ל בעצב תלדי והוא צער הלידה. וא״ת אשמור עצמי מלהזקק לבעלי ת״ל ואל אישך תשוקתך וא״ת אכוף יצרי ולא אזקק עמו כלל ת״ל והוא ימשל בך על כרחך תזקק עמו.
והוא ימשל בך פרש״י הכל ממנו ולא ממך. כלומר אפי׳ אין לה תאוה יכול הוא לבעול אבל אם אין לו תאוה אינה יכולה היא. והוא ימשל בך דרשו רבותינו בב״ר יכול ממשלה מכל צד פי׳ שיוכל למשכנה, ת״ל לא יחבול רחים ורכב ובאשה קאי כדכתיב לעיל לאלתר כי יקח איש אשה חדשה. ועוד כי פסוק זה מתורגם כתרגום ירושלמי לא תמשכנון רחיא ורכבא ארום צרכי נפשתא אינון ולא תאסור כלין וחתנים ארום כל דעביד אלין כמאן דכפר בעלמא דאתי, כלומר אם ארש איש אשה לא יניחנה זמן ארוך באירוסין.
הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב. רֹב הַמְפָרְשִׁים אָמְרוּ שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע מוֹשֵׁךְ כֹּחוֹ מִן הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, וְהַיֵּצֶר הָרָע דּוֹמֶה בִּתְחִלָּה לְחוּט שֶׁל עַכָּבִישׁ וְאַחַר כָּךְ לַעֲבוֹתוֹת הָעֲגָלָה. לְכָךְ נֶאֱמַר ״הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ״, כִּי אִם יִהְיֶה זָרִיז וְיֵצֵא וְיִלָּחֵם בְּיִצְרוֹ הָרָע בָּרֹאשׁ, רְצוֹנִי לוֹמַר בַּהַתְחָלָה תֵּכֶף בְּבוֹאוֹ אֵלָיו, אָז הוּא יְשׁוּפְךָ, כִּי בְּנָקֵל יְנַצְּחוֹ הָאָדָם וִינַתְּקוֹ מֵעָלָיו כַּאֲשֶׁר יִנָּתֵק פְּתִיל חוּט שֶׁל עַכָּבִישׁ. אָמְנָם אִם בְּרֹאשׁ דְּבָרָיו יִתֵּן מָקוֹם לְיִצְרוֹ וְיֵלֵךְ אַחֲרֵי עֲצָתוֹ יוֹם אַחַר יוֹם עַד שֶׁנַּעֲשָׂה חָזָק כַּעֲבוֹתוֹת הָעֲגָלָה, אָז קָשֶׁה לְנַצְּחוֹ וְאַדְרַבָּא הוּא יְנַצְּחֶךָ. לְכָךְ נֶאֱמַר אֶל הַנָּחָשׁ ״וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב״, כִּי הֶעָקֵב הַיְינוּ הַסּוֹף, וְרָצָה בָּזֶה שֶׁאִם בַּסּוֹף רָצָה לְהִלָּחֵם בְּךָ אָז אַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ וּתְנַצְּחוֹ, כִּי יִהְיֶה קָשֶׁה עַל הָאָדָם לְנַתֵּק עֲבוֹתוֹת הָעֲגָלָה מֵעָלָיו כִּי כְּבָר קָשׁוּר בּוֹ הַיֵּצֶר הָרָע בַּעֲבוֹתוֹת אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים וְקָשֶׁה לִפְרֹשׁ הַנִּבְעָל לְעָרֵל וְטָמֵא זֶה. וְזֶה גַּם כֵּן מָשָׁל עַל הַתְּשׁוּבָה שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה בְּבַחֲרוּתוֹ, דְּהַיְנוּ בְּרֹאשׁ יְמֵי חֶלְדּוֹ, בְּנָקֵל לוֹ לַעֲזֹב דַּרְכּוֹ. אָמְנָם בֶּעָקֵב, בַּסּוֹף, שֶׁכְּבָר הֻרְגַּל בְּמַעֲשָׂיו, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ וְאָז ״אַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ״. וְיֵאָמֵר זֶה גַּם עַל הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת: עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְדוּגְמָתָם - לֹא יוּכַל יִצְרְךָ לְהַעֲבִירְךָ עֲלֵיהֶם כָּל כָּךְ בְּנָקֵל. מִי פֶתִי יָסוּר הֵנָּה וּמִי יִשְׁמַע לוֹ לַדָּבָר הַזֶּה לַעֲבֹר עֲבֵרוֹת רָאשִׁיּוֹת אֵלּוּ? אֲבָל בֶּעָקֵב, דְּהַיְנוּ הַמִּצְווֹת קַלּוֹת שֶׁאָדָם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו, ״אַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ״, כִּי יִהְיֶה נָקֵל לְךָ לְהַעֲבִירוֹ עֲלֵיהֶם. כִּי הַיֵּצֶר הָרָע זֶה דַּרְכּוֹ שֶׁמַּתְחִיל בֶּעָקֵב וְעוֹלֶה וּמְבַצְבֵּץ עַד הָרֹאשׁ, כְּמוֹ הָאֶרֶס שֶׁל הַנָּחָשׁ הַמַּתְחִיל בֶּעָקֵב וְהוֹלֵךְ וּמְבַצְבֵּץ עַד הָרֹאשׁ. כָּךְ הַיֵּצֶר הָרָע מַתְחִיל לְהַעֲבִיר אֶת הָאָדָם עַל הַמִּצְווֹת קַלּוֹת שֶׁבְּנֵי אָדָם דָּשִׁים בַּעֲקֵבֵיהֶם, וְאַחַר זֶה עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה וְיַעֲלֶה מִן הַקַּלּוֹת אֶל הַחֲמוּרוֹת עַד כִּי עֲווֹנוֹתָיו יַעַבְרוּ לְמַעְלָה רֹאשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (תהלים לח:ה) ״כִּי עֲוֹנוֹתַי עָבְרוּ רֹאשִׁי״. וְהוּא מָשָׁל עַל הָעֲבֵרוֹת שֶׁהֵם רֹאשׁ לְכָל הָעֲבֵרוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר (איכה א:ט) ״טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ״. כִּי הַמַּשְׂכִּיל יִתֵּן אֶל לִבּוֹ כְּשֶׁיָּבוֹא הַיֵּצֶר הָרָע לְטַמֵּא אוֹתוֹ בְּשׁוּלָיו, דְּהַיְנוּ בִּמְקוֹם תַּחְתִּית כְּמוֹ הֶעָקֵב, כֵּן יַעֲלֶה מִשָּׁם וִיבַצְבֵּץ וְיִהְיֶה אַחֲרִיתוֹ מָרָה, כִּי יַעֲלֵהוּ מִן הַקַּלּוֹת אֶל הַחֲמוּרוֹת. וְלֹא יָבִינוּ בּוֹ רְשָׁעִים וְהַמַּשְׂכִּילִים יָבִינוּ.
אֶל הָאִשָּׁה אָמַר וְגוֹ׳. נִתְכַּוֵּן ה׳ לוֹמַר ג׳ קְלָלוֹת כְּנֶגֶד ג׳ דְּבָרִים הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן ״כִּי טוֹב הָעֵץ״ וְגוֹ׳ וְ״כִי תַאֲוָה״ וְגוֹ׳ ״וְנֶחְמָד״ וְגוֹ׳. כְּנֶגֶד ״כִּי טוֹב הָעֵץ״ שֶׁרָצְתָה לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ וּלְהִתְעַנֵּג הֵפֶךְ רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, הִרְבָּה עִצְּבוֹנָהּ וַאֲפִלּוּ בִּזְמַן שִׂמְחָה ״בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים״. וּכְנֶגֶד ״וְכִי תַאֲוָה״ וְגוֹ׳ אָמַר ״וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ״ שֶׁתִּתְאַוֶּה לוֹ תָּמִיד, וְיֵשׁ בָּזֶה ב׳ פְּרָטֵי קְלָלָה: הָא׳ הִיא שֶׁתִּתְאַוֶּה וְאֵין בְּיָדָהּ לְהַשְׁלִים מַאֲוָיָהּ אֶלָּא בְּיַד הַבַּעַל, וּפְרָט זֶה נִכְלָל בִּכְלַל אָמְרוֹ ״וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ״. וְהַב׳ הוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהּ מְצִיאוּת לְהַשְׁלִים תְּשׁוּקָתָהּ, וְתִמְצָא שֶׁתִּשְׁתַּנֶּה הָאִשָּׁה מֵאִישׁ בִּפְרָט זֶה כִּי הָאִישׁ יִשְׂבַּע בִּתְשׁוּקָתוֹ מַה שֶׁאֵין כֵּן הָאִשָּׁה וְהָבֵן, וְזוֹ קְלָלָה גְּדוֹלָה שֶׁתָּמִיד חֲסֵרָה תְּשׁוּקָתָהּ, וְזֶה כְּנֶגֶד מִדַּת תַּאֲוָה לָעֵינַיִם. וּכְנֶגֶד ״נֶחְמָד״ וְגוֹ׳ אָמַר ״וְהוּא יִמְשָׁל״ וְגוֹ׳, הִיא חָשְׁבָה לְהָסִיר מֵעָלֶיהָ כֹּחַ הַמּוֹשֵׁל הַגָּדוֹל שֶׁתִּהְיֶה כֵּאלֹהִים וְגוֹ׳, הוֹסִיף לָהּ מוֹשֵׁל לְהַכְנִיעָהּ.