וַיֵּ֨לֶךְ רְאוּבֵ֜ן בִּימֵ֣י קְצִיר־חִטִּ֗ים וַיִּמְצָ֤א דֽוּדָאִים֙ בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּבֵ֣א אֹתָ֔ם אֶל־לֵאָ֖ה אִמּ֑וֹ וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ אֶל־לֵאָ֔ה תְּנִי־נָ֣א לִ֔י מִדּוּדָאֵ֖י בְּנֵֽךְ׃

בימי קציר חטים. לְהַגִּיד שִׁבְחָן שֶׁל שְׁבָטִים; שְׁעַת הַקָּצִיר הָיָה וְלֹא פָשַׁט יָדוֹ בַגֶּזֶל לְהָבִיא חִטִּים וּשְׂעוֹרִים, אֶלָּא דְּבַר הַהֶפְקֵר, שֶׁאֵין אָדָם מַקְפִּיד בּוֹ:

דודאים. סִיגְלִי, עֵשֶׂב הוּא (סנהדרין צ"ט), וּבִלְשׁוֹן יִשְׁמָעֵאל יַסְמִי"ן:

וַאֲזַל רְאוּבֵן בְּיוֹמֵי חֲצַד חִטִּין וְאַשְׁכַּח יַבְרוּחִין בְּחַקְלָא וְאַיְתִי יָתְהוֹן לְלֵאָה אִמֵּהּ וַאֲמֶרֶת רָחֵל לְלֵאָה הָבִי כְעַן לִי מִיַּבְרוּחֵי דִּבְרִיךְ

דודאים. אמר המתרגם יברוחין וכן יקראו בלשון ישמעאל ויש להם ריח טוב, וכן כתוב "הדודאים נתנו ריח" (ש"ה ז יד), והם על צורת בן אדם, כי יש להם דמות ראש וידים, ואנכי לא ידעתי למה יועילו להריון בעבור שתולדתם קרה:

דּוּדָאִים סִיגְלֵי (סנהדרין צט) וּבִלְשׁוֹן יִשְׁמָעֵאל יַאסְמִין, כָּךְ מָצָאתִי בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל':י"ד). וְאֵינוֹ כֵן, כִּי יַאסְמִין בִּלְשׁוֹן עַרָבִי כָּךְ שְׁמוֹ בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, כִּדְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק בַּמֶּה טוֹמְנִין (שבת נ) הַאי כֻּסְפָּא דְּיַאסְמִין שָׁרִי. וְסִגְלֵי אוֹמְרִים שֶׁהֵם "כְּנִפְסָגָא" שֶׁאָמְרוּ בָּהֶן (ברכות מג) מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם בּוֹרֵא עִשְׂבֵי בְּשָׂמִים. אֲבָל אֵין זְמַנָּם בִּימֵי קְצִיר חִטִּים, אוּלַי מְצָאָם שָׁם בְּמִקְרֶה. וְהָרָאוּי לְקַבֵּל בַּדּוּדָאִים דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל':י"ד) שֶׁתִּרְגֵּם בָּהֶן "יַבְרוּחִין". וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע"ב:ב') גַּם כֵּן ר' חִיָּא ב"ר אַבָּא אָמַר יַבְרוּחִין, וְהֵן יַבְרוּח בִּלְשׁוֹן עֲרָבִי. וְכָתַב רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית ל':י"ד) דּוּדָאִים אָמַר הַמְתַרְגֵּם יַבְרוּחִין, וְכָךְ יִקָּרְאוּ בִּלְשׁוֹן יִשְׁמָעֵאל, וְיֵשׁ לָהֶן רֵיחַ טוֹב, וְכֵן כָּתוּב (שיר השירים ז יד) "הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ", וְהֵם עַל צוּרַת בֶּן אָדָם כִּי יֵשׁ לָהֶן דְּמוּת רֹאשׁ וְיָדַיִם, וְיֵשׁ אוֹמְרִים כִּי יוֹעִילוּ לְהֵרָיוֹן, וְאָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי בַּעֲבוּר שֶׁתּוֹלַדְתָּם קָרָה, אֵלּוּ דְּבָרָיו. וְהַנָּכוֹן כִּי רָצְתָה בָּהֶן לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ וּלְהִתְעַנֵּג בְּרֵיחָן, כִּי בַּתְּפִלָּה נִפְקְדָה רָחֵל לֹא בְּדֶרֶךְ הָרְפוּאוֹת, וּרְאוּבֵן הֵבִיא עַנְפֵי הַדּוּדָאִים אוֹ הַפְּרִי וְהוּא כִּדְמוּת תַּפּוּחִים וְלָהֶם רֵיחַ טוֹב, אֲבָל הַשֹּׁרֶשׁ וְהוּא הֶעָשׂוּי בְּצוּרַת רֹאשׁ וְיָדַיִם לֹא הֵבִיא, וְהַשֹּׁרֶשׁ הוּא שֶׁאוֹמְרִים עָלָיו הָאֲנָשִׁים שֶׁיּוֹעִיל לְהֵרָיוֹן, וְאִם הַדָּבָר אֱמֶת הוּא בִּסְגֻלָּה בָּהֶם, לֹא בְּטִבְעָם, אֲבָל לֹא רָאִיתִי כֵן בְּאֶחָד מִסִּפְרֵי הָרְפוּאוֹת הַמְּדַבְּרִים בָּהֶם:

דודאים - דודאי תאנים, כדכתיב: הדודאים נתנו ריח.

וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן. כְּשֶׁרָאָה שֶׁאִמּוֹ מִצְטַעֶרֶת עַל שֶׁעָמְדָה מִלֶּדֶת:

וַיִּמְצָא דוּדָאִים. מִין עֵשֶׂב טוֹב הָרֵיחַ וּמֵכִין כְּלֵי הַזֶּרַע אֶל הַתּוֹלָדָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל הַשּׁוּם (בבא קמא פב.) וְשֶׁלְּכָךְ הָיוּ אוֹכְלִים אוֹתוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְכֵן הָיָה מִין הַדּוּדָאִים אוֹ טוֹב מִמֶּנּוּ עִם הוֹסִיפָם אַהֲבַת הַזִּוּוּג, כְּאָמְרוֹ (שיר השירים ז:יג-יד) "שָׁם אֶתֵּן אֶת דּוֹדַי לָךְ, הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ". וּבָזֶה הוֹדִיעָנוּ צִדְקַת רְאוּבֵן וְחָכְמָתוֹ עִם הֱיוֹתוֹ אָז בֶּן אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים לְמַרְבֶּה.

וימצא דודאים תאנים.