וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ לָבָ֔ן אִם־נָ֛א מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ נִחַ֕שְׁתִּי וַיְבָרְכֵ֥נִי יְהֹוָ֖ה בִּגְלָלֶֽךָ׃

נחשתי. מְנַחֵשׁ הָיָה, נִסִּיתִי בְּנִחוּשׁ שֶׁלִּי שֶׁעַל יָדְךָ בָּאָה לִי בְרָכָה; כְּשֶׁבָּאתָ לְכָאן לֹא הָיוּ לִי בָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן (בראשית כ״ט:ו׳), אֶפְשַׁר יֵשׁ לוֹ בָנִים וְהוּא שׁוֹלֵחַ בִתּוֹ אֵצֶל הָרוֹעִים? עַכְשָׁיו הָיוּ לוֹ בָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן (שם ל"א):

וַאֲמַר לֵהּ לָבָן אִם כְּעַן אַשְׁכָּחִית רַחֲמִין קֳדָמָךְ נַסֵּיתִי וּבָרְכַנִי יְיָ בְּדִילָךְ

נחשתי. כמו נסיתי כי הולך היה לקראת נחשים ויש לו תרפים:

נִחַשְׁתִּי וַיְבָרֲכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ בַּעֲבוּרְךָ וּבִזְכוּתְךָ כִּי אִישׁ צַדִּיק אַתָּה. וּלְשׁוֹן "נִחַשְׁתִּי" - נִסִּיתִי, וְכָל נַחַשׁ נִסָּיוֹן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים (ראב"ע) שֶׁהָיָה מְנַחֵשׁ בִּתְרָפִים. וְיַעֲקֹב אָמַר "וַיְבָרֶךְ ה' אֹתְךָ לְרַגְלִי", לֹא רָצָה לוֹמַר "בִּגְלָלִי" דֶּרֶךְ עֲנָוָה, וְאָמַר לְרַגְלִי כִּי מֵעֵת שֶׁבָּא רַגְלִי בְּבֵיתְךָ הָיִיתָ מִתְבָּרֵךְ:

אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ. אִם אוֹתִי אָהַבְתָּ כְּמוֹ שֶׁרָאוּי מִצַּד הַקּוּרְבָה, אֵין רָאוּי שֶׁתַּעַזְבֵנִי, וְזֶה כִּי נִחַשְׁתִּי שֶׁבָּאָה בְּבֵיתִי בְּרָכָה לְרַגְלֶיךָ בִּרְבוֹת הַמִּקְנֶה וּבִשְׁאָר נְכָסִים, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות מב.) תֵּכֶף לְתַלְמִיד חָכָם בְּרָכָה.

וַיְבָרְכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ. וְגַם רָאִיתִי שֶׁהוֹצֵאתִי מִן הַמִּקְנֶה דָּמִים מְרֻבִּים וְעֹשֶׁר יוֹתֵר מִן הַמֻּרְגָּל, וְיָדַעְתִּי שֶׁזֶּה הָיָה בִּגְלָלֶךָ, וְאוּלַי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ זֶה.

[נחשתי - לשון אות, סימן].

נחשתי תרפים היו לו ובשביל כך היה הולך לקראת נחשים.

נחשתי ויברכני פרש״‎י כשבאת לכאן לא היו לו בנים כדכתיב ורחל בתו וגו', חז״‎ק הרי פתחון פה לבעל דין לחלוק ולומר שנולדו לו בנים ללבן קודם ביאת יעקב, ומה שכתוב כי רועה היא ולא הם היינו לפי שעדיין קטנים היו בני שנה או שנתיים.