הֲל֧וֹא נׇכְרִיּ֛וֹת נֶחְשַׁ֥בְנוּ ל֖וֹ כִּ֣י מְכָרָ֑נוּ וַיֹּ֥אכַל גַּם־אָכ֖וֹל אֶת־כַּסְפֵּֽנוּ׃

הלא נכריות נחשבנו לו. אֲפִלּוּ בְשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לָתֵת נְדוּנְיָה לִבְנוֹתָיו - בִּשְׁעַת נִשּׂוּאִין - נָהַג עִמָּנוּ כְּנָכְרִיּוֹת, כִּי מְכָרָנוּ לְךָ בִּשְׂכַר הַפְּעֻלָּה:

את כספנו. שֶׁעִכֵּב דְּמֵי שְׂכַר פְּעֻלָּתְךָ:

הֲלָא נוּכְרָאָן אִתְחֲשַׁבְנָא לֵהּ אֲרֵי זַבְּנָנָא וַאֲכַל אַף מֵיכַל יָת כַּסְפָּנָא

כי מכרנו. כאילו מכרנו, שלא עשה כמשפט האבות עם הבנות, רק אמר שמור צאני וקח בנותי במשכרתך:

כספנו - שנשתכר בנו בנשואינו, שהיה לך להשתכר ביגיע כפך לפרנסינו.

את כספנו עכב לעצמו כסף נדוניתינו שהיה לו לתת לנו כדרך כל הארץ.