בְּרֵאשִׁית ל״א · ט״ז

כִּ֣י כׇל־הָעֹ֗שֶׁר אֲשֶׁ֨ר הִצִּ֤יל אֱלֹהִים֙ מֵֽאָבִ֔ינוּ לָ֥נוּ ה֖וּא וּלְבָנֵ֑ינוּ וְעַתָּ֗ה כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר אָמַ֧ר אֱלֹהִ֛ים אֵלֶ֖יךָ עֲשֵֽׂה׃

במילים פשוטות

רחל ולאה מסכמות: כל העושר שהציל אלוהים מאביהן שייך להן ולבניהן, ולכן על יעקב לעשות כל אשר אמר לו אלוהים. רש״י מבאר ש״כי״ כאן משמש בלשון ״אלא״: משל אבינו אין לנו כלום, אלא מה שהציל הקדוש ברוך הוא ממנו - שלנו הוא. ״הציל״ לשון הפרשה. ספורנו מבאר שאין הן מקוות לנחול משל אביהן, אלא כל העושר שהציל ה׳ ממנו לבדו לנו ולבנינו, ולכן לך בלא נטילת רשות. אור החיים מדגיש שלשון הצלה נאמרת על ממון שנגזל ומוחזר לבעליו הצודקים.
מבוסס על רש״י, אונקלוס, ספורנו, אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

כי כל העשר. כִּי זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אֶלָּא; כְּלוֹמַר, מִשֶּׁל אָבִינוּ אֵין לָנוּ כְּלוּם, אֶלָּא מַה שֶּׁהִצִּיל הַקָּבָּ"ה מֵאָבִינוּ שֶׁלָּנוּ הוּא:

הציל. לְשׁוֹן הִפְרִישׁ, וְכֵן כָּל לְשׁוֹן הַצָּלָה שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן הַפְרָשָׁה, שֶׁמַּפְרִישׁוֹ מִן הָרָעָה וּמִן הָאוֹיֵב:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אֲרֵי כָל עוּתְרָא דִּי אַפְרֵשׁ יְיָ מֵאֲבוּנָא דִּילָנָא הוּא וְדִבְּנָנָא וּכְעַן כֹּל דִּי אֲמַר יְיָ לָךְ עִבֵד

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

כִּי כָל הָעֹשֶׁר. כְּמוֹ ״כִּי צָחַקְתְּ״ (בראשית יח:טו), לֹא נְקַוֶּה לִנְחוֹל מִשֶּׁל אָבִינוּ, אֶלָּא כָּל הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מִמֶּנּוּ הוּא לְבַדּוֹ לָנוּ וּלְבָנֵינוּ.

וְעַתָּה. מֵאַחַר שֶׁרָאִיתָ שֶׁקִּבֵּל לָשׁוֹן הָרַע עָלֶיךָ וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁיִּגְזֹל:

כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים. בִּלְבַד עֲשֵׂה, נְהַג וָלֵךְ, וְאַל תִּטּוֹל רְשׁוּת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

אֲשֶׁר הִצִּיל וְגוֹ׳ לָנוּ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ: ה׳ הִצִּיל מָמוֹנֵנוּ שֶׁהוּא חַיָּב לָנוּ מִיָּדוֹ, שֶׁלְּשׁוֹן הַצָּלָה יֵאָמֵר עַל גְּזֵלָה מִגַּזְלָן, וְהוּא אָמְרוֹ לָנוּ פֵּרוּשׁ: מִשֶּׁלָּנוּ שֶׁגָּזַל.

מקור: ספריא · נחלת הכלל