אִם־כֹּ֣ה יֹאמַ֗ר נְקֻדִּים֙ יִהְיֶ֣ה שְׂכָרֶ֔ךָ וְיָלְד֥וּ כׇל־הַצֹּ֖אן נְקֻדִּ֑ים וְאִם־כֹּ֣ה יֹאמַ֗ר עֲקֻדִּים֙ יִהְיֶ֣ה שְׂכָרֶ֔ךָ וְיָלְד֥וּ כׇל־הַצֹּ֖אן עֲקֻדִּֽים׃

אִם כְּדֵין הֲוָה אֲמַר נְמוֹרִין יְהֵא אַגְרָךְ וִילִידָן כָּל עָנָא נְמוֹרִין וְאִם כְּדֵין הֲוָה אֲמַר רְגוֹלִין יְהֵא אַגְרָךְ וִילִידָן כָּל עָנָא רְגוֹלִין

וזה שאמר עקדים יהיה שכרך, ידוע שהחליף משכרתו לקחת עקודים לבדם, וכן פעם אחרת נקדים:

וְטַעַם אִם כֹּה יֹאמַר נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ כִּי מִתְּחִלָּה נָתַן לוֹ שְׁנֵי הַמַּרְאוֹת, נְקֻדִּים וּטְלוּאִים, גַּם הַחוּם בַּכְּשָׂבִים, וְחָזַר בּוֹ לָתֵת מַרְאֶה אַחֵר, וְהָיָה מַחֲלִיף אוֹתוֹ בְּכָל שָׁנָה, וְהָיוּ הַצֹּאן יוֹלְדוֹת כֵּן. וְלֹא הָיָה זֶה בַּמַּקְלוֹת, כִּי הוּא מְסַפֵּר לָהֶם מַעֲשֵׂה הַשֵּׁם הַגָּדוֹל שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ לְהַפְלִיא מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, כַּאֲשֶׁר אָמַר "וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי". גַּם יִתָּכֵן שֶׁהָיָה מַחֲלִיף אֶת מַשְׂכֻּרְתּוֹ אַחֲרֵי שֶׁהָיוּ הַצֹּאן מְעֻבָּרוֹת, וְהָיוּ יוֹלְדוֹת כִּרְצוֹן יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר לַעֲשׂוֹת. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע"ד:ג'), צָפָה הקב"ה מָה שֶׁלָּבָן עָתִיד לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ, וְהוּא צָר צוּרָה כַּיּוֹצֵא בָּהּ, "אִם כֹּה אָמַר" אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא "אִם כֹּה יֹאמַר":

וילדו כל הצאן נקדים - בזה לא הועיל מחשף הלבן.

אִם כֹּה יֹאמַר נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְגוֹ׳. ״אִם כֹּה אָמַר״ הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר, כִּי ״יֹאמַר״ לְהַבָּא מַשְׁמַע. וְנִרְאֶה שֶׁזֶּה קָאֵי עַל מַה שֶּׁאָמַר ״וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי״ (בראשית לא:ז), כִּי כְּבָר נִרְאָה לוֹ בַּחֲלוֹם ״רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ״ וְגוֹ׳ (בראשית לא:יב), עַל כֵּן אָמַר ״אִם כֹּה יֹאמַר״ לְהַבָּא, כִּי פְּשִׁיטָא בִּשְׁעַת שִׂימַת הַמַּקְלוֹת שֶׁיִּוָּלְדוּ עֲקֻדִּים וּטְלוּאִים, אֶלָּא אֲפִלּוּ לְהַבָּא כְּשֶׁלֹּא אָשִׂים הַמַּקְלוֹת, מִכָּל מָקוֹם יִהְיֶה הַכֹּל לְפִי תְּנָאוֹ, שֶׁאִם יֹאמַר ״נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ״, וְיָלְדוּ כֻּלָּם נְקֻדִּים, כִּי כָּךְ הוּבְטַחְתִּי בַּחֲלוֹם מִפִּי הַגְּבוּרָה, לְפִי שֶׁרָאָה ה׳ בְּעָנְיִי אֶת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לִי. כִּי אֲנִי אָמַרְתִּי ״הָסֵר מִשָּׁם כָּל שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא״ (בראשית ל:לב), הָיְתָה כַּוָּנָתִי לוֹמַר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי עֲדָרִים סְמוּכִים זֶה לָזֶה, וְאִם יֵלְכוּ הַנְּקֵבוֹת אֶל עֵדֶר הַנְּקֻדִּים וְהַטְּלוּאִים, מַזָּלִי גָּרַם, וְאִם יִתְעַבְּרוּ בְּעֶדְרָם, מַזָּלְךָ גָּרַם. וּמִסְתָּמָא יַסְכִּים לָבָן עַל זֶה, כִּי יוֹתֵר קָרוֹב לוֹ מַה שֶּׁיִּתְעַבְּרוּ בְּעֶדְרָם מִמַּה שֶּׁיֵּלְכוּ לְעֵדֶר אַחֵר. וְלָבָן הִרְחִיק דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה נִמְנָע שֶׁיֵּלְכוּ הַנְּקֵבוֹת לְאוֹתוֹ עֵדֶר, כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ יַעֲקֹב רֵיקָם. עַל כֵּן הֻצְרַךְ לַעֲשׂוֹת עִנְיַן הַמַּקְלוֹת, וְהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדוֹ לוֹמַר שֶׁאַף בְּלֹא שִׂימַת הַמַּקְלוֹת יִהְיֶה כֵן לְהַבָּא.

וּבְסֵפֶר תּוֹלְדוֹת יִצְחָק פֵּרֵשׁ, שֶׁלְּכָךְ נֶאֱמַר ״אִם כֹּה יֹאמַר״, לְפִי שֶׁלָּבָן רָאָה שֶׁכָּל אֲשֶׁר חָפֵץ יַעֲקֹב עֹשֶׂה ה׳ וּמַסְכִּים עַל יָדוֹ, עַל כֵּן חָשַׁב לַעֲשׂוֹת תַּחְבּוּלָה נֶגֶד רְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וְהוּא לְהַתְנוֹת מִתְּחִלָּה נְקֻדִּים, וְכַאֲשֶׁר יִתְעַבְּרוּ נְקֻדִּים אָז יַחֲזֹר וְיַתְנֶה טְלוּאִים, כִּי כְּבָר נִתְעַבְּרוּ נְקֻדִּים. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדַע מַה שֶּׁבְּלִבּוֹ שֶׁל לָבָן שֶׁכָּךְ יֹאמַר אַחַר שֶׁיִּתְעַבְּרוּ, וְעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנִּתְעַבְּרוּ מֵאוֹתָהּ מַרְאֶה שֶׁלָּבָן יֹאמַר לֶעָתִיד בִּשְׁעַת הַהֵרָיוֹן ״בְּמַרְאֶה זוֹ אֲנִי חָפֵץ״, לְכָךְ נֶאֱמַר ״אִם כֹּה יֹאמַר״ לְהַבָּא.

אִם כֹּה יֹאמַר. וַהֲגַם שֶׁתְּנַאי הָרִאשׁוֹן הָיָה שֶׁיִּטּוֹל נְקוּדִּים וּטְלוּאִים, לֹא עָמַד בַּדָּבָר אֶלָּא אַחַת מֵהֵנָּה הִסְכִּים לָתֵת לוֹ.

עוֹד טַעַם הַדָּבָר הוּא לְצַד כִּי מִין זֶה שֶׁל עֲקֻדִּים לֹא הוּזְכַּר בַּתְּנַאי הָרִאשׁוֹן, בָּא עָלָיו הָרָשָׁע בְּטַעֲנָה כִּי לֹא כְאֵלֶּה לְחֵלֶק יַעֲקֹב, וְלֹא הוֹדָה עַל הָאֱמֶת מֵהַהוֹכָחָה שֶׁנָּטַל מִין זֶה. וְלָזֶה בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה הוֹצִיא מֵחֵלֶק יַעֲקֹב עֲקֻדִּים, וְאַחַר כָּךְ הָיָה מְתַוֵּךְ עִמּוֹ לִרְצוֹנוֹ לְהַחְלִיף מִין נְקוּדִּים שֶׁבְּחֵלֶק יַעֲקֹב בְּחֵלֶק עֲקוּדִים שֶׁהוּא שֶׁל לָבָן, וְחוֹזֵר חֲלִילָה עֲשֶׂרֶת מוֹנִים. וּלְעוֹלָם תְּנַאי הָרִאשׁוֹן שֶׁל נְקוּדִּים וּטְלוּאִים בַּכְּשָׂבִים וּבָעִזִּים עָמַד בִּמְקוֹמוֹ.

וְאָמְרוֹ אִם כֹּה יֹאמַר. לְשׁוֹן עָתִיד, לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּאָמְרוֹ ״הֵתֶל בִּי״, יְדֻיַּק עַל נָכוֹן, כִּי לֹא עַל אֲמִירָה שֶׁהָיָה אוֹמֵר בַּתְּחִלָּה הָיְתָה הַנְהָגַת הַלֵּדָה, אֶלָּא עַל מַה שֶׁעָתִיד לוֹמַר בָּאַחֲרוֹנָה אַחַר עִבּוּר הַצֹּאן. וְדָבָר זֶה לֹא הָיָה לְצַד הִשְׁתַּדְּלוּת יַעֲקֹב, אֶלָּא כִּי מֵה׳ הָיְתָה לוֹ, וּכְמוֹ שֶׁסִּפֵּר אַחַר כָּךְ שֶׁרָאָה בַּחֲלוֹם וְכוּ׳.