בְּרֵאשִׁית ל״ב · ל׳

וַיִּשְׁאַ֣ל יַעֲקֹ֗ב וַיֹּ֙אמֶר֙ הַגִּֽידָה־נָּ֣א שְׁמֶ֔ךָ וַיֹּ֕אמֶר לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וַיְבָ֥רֶךְ אֹת֖וֹ שָֽׁם׃

במילים פשוטות

יעקב שואל את המלאך ״הגידה נא שמך״, והלה משיב ״למה זה תשאל לשמי״, ומברך אותו שם. רש״י מבאר את תשובת המלאך: אין למלאכים שם קבוע, אלא שמותיהם משתנים לפי מצוות השליחות שהם נשלחים בה. הרמב״ן מבאר שאמר לו המלאך שאין תועלת בידיעת שמו, כי אין הכוח והיכולת אלא לה׳ לבדו, אבל עתה יברכהו כי כן נצטווה. הברכה עצמה לא נתפרשה בכתוב, ולפי חז״ל שהרמב״ן מביא, הודה לו המלאך על כל הברכות באותו מקום, על כורחו, כי לא רצה יעקב להמתין לו עד בית אל.
מבוסס על רש״י, רמב״ן · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

למה זה תשאל. אֵין לָנוּ שֵׁם קָבוּעַ, מִשְׁתַּנִּים שְׁמוֹתֵנוּ, הַכֹּל לְפִי מִצְוַת עֲבוֹדַת הַשְּׁלִיחוּת שֶׁאָנוּ מִשְׁתַּלְּחִים (בראשית רבה):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּשְׁאֵל יַעֲקֹב וַאֲמַר חַוִּי כְעַן שְׁמָךְ וַאֲמַר לְמָה דְנַן אַתְּ שָׁאֵל לִשְׁמִי וּבָרִיךְ יָתֵהּ תַּמָּן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי אָמַר אֵין לְךָ בִּידִיעַת שְׁמִי תּוֹעֶלֶת, כִּי אֵין הַכֹּחַ וְהַיְּכֹלֶת בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ, אִם תִּקְרָאֵנִי לֹא אֶעֶנְךָ וְגַם מִצָּרָתְךָ לֹא אוֹשִׁיעֲךָ, אֲבָל עַתָּה אֲבָרֵךְ אוֹתְךָ כִּי כֵן צֻוֵּתִי. וְלֹא פֵּרֵשׁ הַכָּתוּב הַבְּרָכָה, וְהַקָּרוֹב מָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (במדרש אגדה ובזוה"ק תולדות קמד), שֶׁהוֹדָה לוֹ עַל כָּל הַבְּרָכוֹת שָׁם בַּמָּקוֹם הַהוּא עַל כָּרְחוֹ, כִּי לֹא רָצָה יַעֲקֹב לְהַמְתִּין לוֹ עַד בֵּית אֵל:

מקור: ספריא · CC BY

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ. הַמּוֹרֶה עַל צוּרָתְךָ וְעַל הַפֹּעַל הַנִּמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ, כְּדֵי שֶׁאֶתְבּוֹנֵן עַל מָה קַמְתָּ לְשָׂטָן, וְאָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וְאֶתְפַּלֵּל.

לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי. כִּי הַצּוּרָה הָאִישִׁית לָנוּ הִיא מַדְרֵגַת הַשְׂכָּלָתֵנוּ אֲשֶׁר לֹא תְבֹאַר בְּשׁוּם דִּבּוּר, כְּאָמְרוֹ (שופטים יג:יח) "וְהוּא פֶלִאי", וְהַפֹּעַל שֶׁלָּהּ הוּא כְּפִי הָרָצוֹן הָאֱלֹהִי.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

למה זה תשאל לשמי אינך צריך לשאול שמי, נוהג בעולם כשהולכי דרכים נפגשים שלא ראו זה את זה מימיהם הם מרגילים בעת פרידתם דברי אהבה ורעות ושואלים זה לזה מה שמך שאם תשלח שליח מאתך שמזכיר שמך אשלים חפצך. וכן אמר מנוח למלאך מי שמך כי יבא דברך וכבדנוך, וכן עשה יעקב למלאך והמלאך השיבו אינו צריך לכך. ד״‎א למה זה תשאל לשמי אינך צריך לשאל שמי המלאכים אינם רוצים לגלות שמן פן ישביעום בני אדם, וכן מצינו גבי מנוח למה זה תשאל לשמי והוא פלאי. ד״‎א שמך שאלתי לשנותו על שם המעשה אבל שמי מה יועיל לך למה תשאלני.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ. לֶהֱיוֹת שֶׁיַּעֲקֹב יוֹדֵעַ הוּא שֶׁאֵין שֵׁם קָבוּעַ לַמַּלְאָךְ, וְשָׁאַל לַמַּלְאָךְ שְׁמוֹ, וּפֵרֵשׁ כִּי שׁוֹאֲלוֹ עַל שְׁמוֹ אָז בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְהוּא אָמְרוֹ הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ פֵּירוּשׁ: עַתָּה מַה שְׁמֶךָ.

לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, בִּשְׁלָמָא מַה שֶׁשָּׁאַל הַמַּלְאָךְ שְׁמוֹ שֶׁל יַעֲקֹב הוּא לְטַעַם מַה שֶׁאָמַר לוֹ ״לֹא יַעֲקֹב וְגוֹ׳ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל״, מַה שֶׁאֵין כֵּן שְׁאֵלָה זוֹ שֶׁל יַעֲקֹב לָמָּה, אִם לוֹמַר לוֹ דָּבָר יֹאמַר אֵלָיו וּבְלֹא סִבַּת שְׁאֵלַת עִנְיָן זֶה. אוֹ יִרְצֶה לָמָּה פֵּרוּשׁ, לְאֵיזֶה עִנְיָן אַתָּה שׁוֹאֵל דָּבָר זֶה שֶׁאוֹדִיעֲךָ שְׁמִי שֶׁאֲנִי נִקְרָא בּוֹ עַתָּה, כֵּיוָן שֶׁאֵין זֶה שֵׁם קָבוּעַ וּבְעֵת אַחֵר יִצְטָרֵךְ לִשְׁאוֹל לִשְׁמִי.

מקור: ספריא · נחלת הכלל