וַיָּבֹא֩ יַעֲקֹ֨ב שָׁלֵ֜ם עִ֣יר שְׁכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיִּ֖חַן אֶת־פְּנֵ֥י הָעִֽיר׃

שלם. שָׁלֵם בְּגוּפוֹ, שֶׁנִּתְרַפֵּא מִצָּלַעְתּוֹ; שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ, שֶׁלֹּא חָסַר כְּלוּם מִכָּל אוֹתוֹ דּוֹרוֹן; שָׁלֵם בְּתוֹרָתוֹ, שֶׁלֹּא שָׁכַח תַּלְמוּדוֹ בְּבֵית לָבָן (שבת ל"ג):

עיר שכם. כְּמוֹ לְעִיר, וְכָמוֹהוּ עַד בּוֹאָנָה בֵּית לָחֶם (רות א'):

בבאו מפדן ארם. כְּאָדָם הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ יָצָא פְּלוֹנִי מִבֵּין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת וּבָא שָׁלֵם, אַף כָּאן וַיָּבֹא שָׁלֵם מִפַּדַּן אֲרָם, מִלָּבָן וּמֵעֵשָׂו שֶׁנִזְדַּוְּגוּ לוֹ בַּדֶּרֶךְ:

וַאֲתָא יַעֲקֹב שְׁלִים קַרְתָּא דִּשְׁכֶם דִּי בְּאַרְעָא דִּכְנָעַן בְּמֵיתֵהּ מִפַּדַּן דַּאֲרָם וּשְׁרָא לָקֳבֵל (אַפֵּי) קַרְתָּא

ויבא יעקב שלם. שם התואר והטעם שבא בשלום שלא אירע לו שום מאורע כי עתה יחיל לספר מאורע דינה:

וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם מִפַּדַּן אֲרָם כְּאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ יָצָא פְּלוֹנִי מִבֵּין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת וּבָא שָׁלֵם, אַף כָּאן וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם מִלָּבָן וּמֵעֵשָׂו, זֶה לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ג:י"ח). אֲבָל רַבִּי אַבְרָהָם פֵּרֵשׁ שֶׁבָּא בְּשָׁלוֹם וְלֹא אֵרַע לוֹ שׁוּם מְאֹרָע, כִּי עַתָּה יַחֵל לְסַפֵּר מְאֹרַע דִּינָהּ. וּלְפִי דַּעְתִּי אָמַר הַכָּתוּב כֵּן כִּי בְּסֻכּוֹת הָיָה מִתְפַּחֵד מֵעֵשָׂו, כִּי סֻכּוֹת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָח בְּמַלְכוּת סִיחוֹן, אִם הוּא הַמֻּזְכָּר בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ (יג כז), וְאִם הוּא אַחֵר הִנֵּה הוּא יוֹתֵר קָרוֹב לְשֵׂעִיר, וְעַד הֱיוֹתוֹ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא שָׁקַט לִבּוֹ, כִּי אָז יָדַע שֶׁלֹּא יִגַּע בּוֹ, כִּי אָבִיו קָרוֹב מִשָּׁם, אוֹ שֶׁיַּעַזְרוּהוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ כִּי אָבִיו נְשִׂיא אֱלֹהִים בְּתוֹכָם, אוֹ שֶׁזְּכוּת הָאָרֶץ תַּצִּילֵהוּ. וְלָכֵן אָמַר עַתָּה שֶׁבָּא שָׁלֵם אֶל אֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו, כִּי הִצִּילוֹ אֱלֹהִים בַּדֶּרֶךְ מִכַּף כָּל אוֹיְבָיו. וְאָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע"ח:ט"ז), כָּל אוֹתָן הֶחֳדָשִׁים שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּסֻכּוֹת הָיָה מְכַבֵּד אֶת עֵשָׂו בְּאוֹתוֹ הַדּוֹרוֹן, כִּי הָיָה מִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ שָׁם, וּמְשַׁלֵּחַ לוֹ כְּאוֹתוֹ הַדּוֹרוֹן בְּכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ אוֹ פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה:

וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר לֹא רָצָה לִהְיוֹת אַכְסְנַאי בָּעִיר אֲבָל רָצָה שֶׁתִּהְיֶה תְּחִלַּת בִּיאָתוֹ בָּאָרֶץ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְלָכֵן חָנָה בַּשָּׂדֶה וְקָנָה הַמָּקוֹם, וְזֶה לְהַחֲזִיק בָּאָרֶץ. וְהַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה הָיָה רֶמֶז כִּי הַמָּקוֹם הַהוּא יִכָּבֵשׁ לְפָנָיו תְּחִלָּה טֶרֶם הוֹרִישׁוֹ יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵי זַרְעוֹ, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי בְּאַבְרָהָם (רמב"ן על בראשית י"ב:ו'). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ב"ר עט ו) נִכְנַס עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה וְקָבַע לוֹ תְּחוּמִין. וְעַל דַּעְתָּם לֹא הָיָה בְּכַוָּנָה מִמֶּנּוּ, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים הָיָה הַמְּאֹרָע לִרְמֹז עַל הֶעָתִיד שֶׁאָמַרְנוּ. אֲבָל רַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ל"ג:י"ט), כִּי הִזְכִּיר הַכָּתוּב זֶה לְהוֹדִיעַ כִּי מַעֲלָה גְּדוֹלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בָּהּ חָשׁוּב הוּא כְּחֵלֶק הָעוֹלָם הַבָּא:

ויבא יעקב שלם - אל עיר ששמה שלם. כמו: ותבאנה בית לחם.

עיר שכם - עירו של שכם כמו: כי חשבון עיר סיחון מלך האמרי היא, כדכתיב: וירא אותה שכם בן חמור החוי. והמפרש שכם שם העיר טועה הוא, שלא מצינו בכל מקום עיר ציון ירושלים אלא העיר נזכרת אחרי השם ואפילו אם זאת היא שכם, שמא לזיכרון גבורת בני יעקב שמו את שמה שכם כדכתיב בלוז שנקרא בית אל, וכדכתיב: ויקראו ללשם דן על שם דן אביהם, לזיכרון גברותם שהרגו אנשי העיר, וכדכתיב: ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך. וגם מי שמפרש שלם, שלם בתורתו שלם בממונו טועה הוא לפי הפשט, שאין דרך המקרא לדבר כך. וגם מה צורך, וכי בשביל מיעוט דורון שנתן לעשו הוצרך לכתוב כן?!

וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם. תֵּכֶף שֶׁהִגִּיעַ בְּשָׁלוֹם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (בראשית כח:כא) "וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם", לֹא הִמְתִּין שֶׁיִּהְיֶה בְּבֵית אָבִיו.

בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם. בְּעוֹד שֶׁהָיָה בַּדֶּרֶךְ לָלֶכֶת לְבֵית אָבִיו, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ שָׁם, הִתְחִיל לְקַיֵּם נִדְרוֹ וּבָנָה מִזְבֵּחַ כְּאָמְרוֹ "וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים".

ויבא יעקב שלם בא לשלם שהיא אחת מערי שכם שהיה נשיא הארץ כמו ותבאנה בית לחם. עיר שכם כמו עיר סיחון. ד״‎א שלם עיר שכם הואיל והוזק שם בדינה בתו רצה להזכיר כי עד שכם בא שלם. ואין נכון לומר ששלם זו ירושלים כמו ומלכי צדק מלך שלם. שהרי לא מצינו שכם שמשל על ירושלים.

ויחן את פני העיר לפי שהיה רכושו רב ונוח לו לעמוד חוץ לעיר.

וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה עט ה) שָׁלֵם בְּגוּפוֹ וּבְמָמוֹנוֹ וּבְתוֹרָתוֹ, רֶמֶז לַדָּבָר, שָׁלֵם רָאשֵׁי תֵּבוֹת שְׁאֵר לִמּוּד מָזוֹן. כִּי שְׁאֵר הַיְינוּ גוּפוֹ, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁנּוֹתַר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ לְכַדּוֹ יָצָא מִגֶּדֶר הַשִּׁוּוּי כְּאִלּוּ הָיָה חָסֵר מִמָּמוֹנוֹ, כִּי הַלָּהוּט אַחֲרֵי הַמָּמוֹן נִרְאֶה לְעוֹלָם כִּיסוֹ חָסֵר. וְאַחַר כָּךְ שֶׁאָמַר ״כִּי יֶשׁ לִי כֹל״ (בראשית לג:יא) תִּקֵּן הַדָּבָר וְהוֹדָה שֶׁהוּא שָׁלֵם וְלֹא חָסֵר וְיֵשׁ לוֹ כֹּל, זֶהוּ עִנְיַן שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ. וְשָׁלֵם בְּתוֹרָתוֹ, כִּי בְּאָמְרוֹ ״וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב״ (בראשית לב:כו) נִרְמַז לוֹ שֶׁאֵין לוֹ יָד וָשֵׁם בְּסִתְרֵי הַתּוֹרָה כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה, וְעַל יְדֵי שֶׁתִּקֵּן זֶה בְּאָמְרוֹ ״וְכִי יֶשׁ לִי כֹל״ נַעֲשָׂה שָׁלֵם גַּם בְּתוֹרָתוֹ, כִּי הָא בְּהָא תַּלְיָא כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה בְּפָסוּק ״וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ״ (בראשית לב:כה). וְשָׁלֵם בְּגוּפוֹ, מִצְּלִיעַת הַיָּרֵךְ, כִּי בְּבוֹאוֹ עִיר שְׁכֶם נִתְרַפָּא.

וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם. צָרִיךְ לָדַעַת מַה כַּוָּנָתוֹ בְּאָמְרוֹ שָׁלֵם, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת לג:) אָמְרוּ דְּרָשׁוֹת. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם, אֵין יָדוּעַ הַמְכֻוָּן בָּזֶה. וְרַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פֵּרֵשׁ ״כְּאָדָם הָאוֹמֵר״ וְכוּ׳ יְעֻיַּן דְּבָרָיו, וְדָבָר זֶה יָדוּעַ הוּא מִסִּפּוּרִים הַקּוֹדְמִים.

אָכֵן נִרְאֶה כִּי יוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי מַה שֶׁחִסֵּר מִנְּכָסָיו יַעֲקֹב אָבִינוּ בַּמִּנְחָה אֲשֶׁר נָתַן לְעֵשָׂו, הִשְׁלִים ה׳ חֶסְרוֹנוֹ מִנְּכָסָיו מִנְּכָסָיו שֶׁהֵבִיא מִפַּדַּן אֲרָם, וְהוּא אָמְרוֹ וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם וְגוֹ׳ בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, שָׁלֵם בַּנְּכָסִים כְּשִׁיעוּר בּוֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם, וַהֲגַם שֶׁנִּכָּה מֵהֶם בְּמִנְחָה גְּדוֹלָה, אַף עַל פִּי כֵן ה׳ שִׁלֵּם לוֹ, וְהִיא בִּרְכַּת ״כֹּל״ שֶׁנָּתַן לוֹ ה׳ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי (בראשית לג:יא).