בְּרֵאשִׁית ל״ג · י״ט

וַיִּ֜קֶן אֶת־חֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֤ר נָֽטָה־שָׁם֙ אׇהֳל֔וֹ מִיַּ֥ד בְּנֵֽי־חֲמ֖וֹר אֲבִ֣י שְׁכֶ֑ם בְּמֵאָ֖ה קְשִׂיטָֽה׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

יעקב קונה את חלקת השדה אשר נטה בה את אהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה. רש״י מבאר שקשיטה היא מטבע קטן הנקרא ״מעה״, שכך היו קורין לה בכרכי הים, ומביא שאונקלוס תרגם ״חורפן״, מטבעות טובים ומקובלים בכל מקום כמו סחורה עוברת לסוחר. רשב״ם מבאר בקצרה שקשיטה היא מין מטבע ששמה כך. אבן עזרא מבאר שהכתוב הזכיר קנייה זו כדי להודיע על מעלתה הגדולה של ארץ ישראל, ומי שיש לו בה חלק חשוב כחלק העולם הבא. כלי יקר מבאר שקנה את המקום כדי לבנות בו מזבח, ולא רצה להעלות עולות לה׳ בחינם.
מבוסס על רש״י, רשב״ם, אבן עזרא, כלי יקר · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

קשיטה. מָעָה. אָרַ"עֲ כְּשֶׁהָלַכְתִּי לִכְרַכֵּי הַיָּם הָיוּ קוֹרִין לְמָעָה קְשִׂיטָה (וְתַרְגּוּמוֹ חוּרְפָן - טוֹבִים, חֲרִיפִים בְּכָל מָקוֹם, כְּגוֹן עוֹבֵר לַסּוֹחֵר):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּזְבַן יָת אַחֲסָנַת חַקְלָא דִּי פְרַס תַּמָּן מַשְׁכְּנֵהּ מִידָא דִּבְנֵי חֲמוֹר אֲבוּהִי דִּשְׁכֶם בְּמֵאָה חוּרְפָן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

חלקת השדה. חלק בשדה, והזכיר זה הכתוב להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל, ומי שיש לו בה חלק, חשוב הוא כחלק עולם הבא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

קשיטה - מין מטבע ששמה כן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ. כְּאָמְרוֹ "אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' כּוּ'" (תהלים קלז:ד):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה. לְפִי שֶׁרָצָה לִבְנוֹת שָׁמָּה מִזְבֵּחַ, עַל כֵּן לֹא רָצָה לְהַעֲלוֹת עוֹלוֹת ה׳ חִנָּם, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה דָּוִד בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הַיְבוּסִי (שמואל ב׳ כד כד). וְהִגִּיד לָנוּ הַכָּתוּב שֶׁקְּנָאוֹ בְּמֵאָה קְשִׂיטָה כְּנֶגֶד מִזְבֵּחַ שֶׁבְּבֵית עוֹלָמִים שֶׁהָיָה גָּבְהוֹ מֵאָה אַמָּה, כְּדֵי לְכַפֵּר עַל כָּל חֵטְא הַנִּמְשָׁךְ מֵחֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּבְרָא מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קָצֵהוּ, וְנִתְמַעֵט בְּחֶטְאוֹ וְהָעֳמַד עַל מֵאָה אַמָּה. עַל כֵּן הָיָה הַמִּקְדָּשׁ גָּבוֹהַּ מֵאָה אַמָּה, כִּי מִשָּׁם נוֹצַר הָאָדָם מִמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שמות כ כא) ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״, לְפִי שֶׁמְּקוֹם הָאָרֶץ הָיָה סִבָּה גַּם אֶל הַחֵטְא, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית בַּפָּסוּק ״וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ וְגוֹ׳ עֵץ פְּרִי״ (בראשית א יב). עַל כֵּן הִגִּיד לָנוּ הַכָּתוּב שֶׁקָּנָה מָקוֹם זֶה לְמִזְבֵּחַ בְּמֵאָה קְשִׂיטָה.

וּמַה שֶּׁכָּתַב ״וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה יח) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרָאוֹ לְיַעֲקֹב ״אֵל״. טַעְמוֹ שֶׁל דָּבָר, כִּי יַעֲקֹב אָמַר ״וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ״ (בראשית כח:כב), עַל כֵּן נָתַן לוֹ גַּם כֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמַּעֲשֵׂר מִן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה עוֹלָמוֹת הַגְּנוּזִים לְכָל צַדִּיק לָעוֹלָם הַבָּא, וְנָתַן לוֹ מֵהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה הַמַּעֲשֵׂר הָעוֹלֶה מִסְפַּר שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד, עַל כֵּן קְרָאוֹ ״אֵל״. וְעוֹד, הַבָּנוֹת נוֹטְלוֹת עִשּׂוּר נְכָסִים, וּבָעוֹלָם הַזֶּה נִמְשַׁלְנוּ לִנְקֵבוֹת כִּי כֻּלּוֹ צַעַר, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא יִהְיוּ כִּזְכָרִים לֹא יוֹלְדִים, וְאָז יַנְחִילֵם כָּל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה עוֹלָמוֹת. וּמִטַּעַם זֶה הָעוֹלָם הַזֶּה בְּהֵ״א כְּנֶגֶד הֵ״א שֶׁבְּ״אִשָּׁה״, וְהָעוֹלָם הַבָּא בְּיוֹ״ד כְּנֶגֶד יוֹ״ד שֶׁבְּ״אִישׁ״, וְקַל לְהָבִין.

מקור: ספריא · נחלת הכלל