וַיִּשָּׂ֣א אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּ֤רְא אֶת־הַנָּשִׁים֙ וְאֶת־הַיְלָדִ֔ים וַיֹּ֖אמֶר מִי־אֵ֣לֶּה לָּ֑ךְ וַיֹּאמַ֕ר הַיְלָדִ֕ים אֲשֶׁר־חָנַ֥ן אֱלֹהִ֖ים אֶת־עַבְדֶּֽךָ׃

מי אלה לך. מִי אֵלֶּה לִהְיוֹת שֶׁלְּךָ:

וּזְקַף יָת עֵינוֹהִי וַחֲזָא יָת נְשַׁיָּא וְיָת בְּנַיָּא וַאֲמַר מָן אִלֵּין לָךְ וַאֲמַר בְּנַיָּא דִּי חַן יְיָ יָת עַבְדָּךְ

מי אלה לך. מי אלה עמך או מי אלה שלך הם:

חנן. כמו נתן, וכמוהו "חנונו אותם", (שופ' כא כב), גם חנן כמו הם:

מִי אֵלֶּה לָּךְ שָׁאַל עַל הַנָּשִׁים וְעַל הַיְלָדִים, וְעָנָה "הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ" דֶּרֶךְ מוּסָר, כִּי לֹא רָצָה לוֹמַר שֶׁהֵם נָשָׁיו, וְהֵבִין עֵשָׂו שֶׁהֵן אִמּוֹת הַיְּלָדִים:

מִי אֵלֶּה לָּךְ. שָׁאַל אִם הֵם בָּנָיו אוֹ עֲבָדָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ.

מי אלה לך הילדים האלה בניך הם או בני ביתך הם או עבדיך הם.