בְּרֵאשִׁית ל״ד · ט״ז

וְנָתַ֤נּוּ אֶת־בְּנֹתֵ֙ינוּ֙ לָכֶ֔ם וְאֶת־בְּנֹתֵיכֶ֖ם נִֽקַּֽח־לָ֑נוּ וְיָשַׁ֣בְנוּ אִתְּכֶ֔ם וְהָיִ֖ינוּ לְעַ֥ם אֶחָֽד׃

במילים פשוטות

בני יעקב ממשיכים ואומרים שאם יימולו, יתנו את בנותיהם לאנשי שכם וייקחו את בנות שכם להם, וישבו יחד ויהיו לעם אחד. רש״י מדייק שבתשובת בני יעקב לחמור תלו את החשיבות והבחירה בבני יעקב עצמם, שהם ייקחו את שיבחרו ויתנו לפי דעתם. אך כאשר דיברו אחר כך חמור ושכם אל יושבי עירם, הפכו את הדברים ותלו את הכבוד באנשי העיר, שהם ייקחו ויתנו, כדי לרצותם שיסכימו להימול. ההצעה מציגה חזון של איחוד מלא בין שתי הקבוצות לעם אחד.
מבוסס על רש״י · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ונתנו. נוּ"ן שְׁנִיָּה מֻדְגֶּשֶׁת לְפִי שֶׁהִיא מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם שְׁתֵּי נוּנִי"ן, וְנָתַנְנוּ:

ואת בנתיכם נקח לנו. אַתָּה מוֹצֵא בַּתְּנַאי שֶׁאָמַר חֲמוֹר לְיַעֲקֹב וּבִתְשׁוּבַת בְּנֵי יַעֲקֹב לַחֲמוֹר, שֶׁתָּלוּ הַחֲשִׁיבוּת בִּבְנֵי יַעֲקֹב לִקַּח בְּנוֹת שְׁכֶם אֶת שֶׁיִּבְחֲרוּ לָהֶם, וּבְנוֹתֵיהֶם יִתְּנוּ לָהֶם לְפִי דַעְתָּם, דִּכְתִיב וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ - לְפִי דַעְתֵּנוּ, וְאֶת בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח לָנוּ - כְּכָל אֲשֶׁר נַחְפֹּץ; וּכְשֶׁדִּבְּרוּ חֲמוֹר וּשְׁכֶם בְּנוֹ אֶל יוֹשְׁבֵי עִירָם הָפְכוּ הַדְּבָרִים, אֶת בְּנֹתָם נִקַּח לָנוּ לְנָשִׁים וְאֶת בְּנֹתֵינוּ נִתֵּן לָהֶם, כְּדֵי לְרַצּוֹתָם שֶׁיֵּאוֹתוּ לְהִמּוֹל:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְנִתַּן יָת בְּנָתָנָא לְכוֹן וְיָת בְּנָתֵיכוֹן נִסַּב לָנָא וְנִתּוּב עִמְּכוֹן וְנֵיהֵי לְעַמָּא חָד

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

וְנָתַנּוּ - דגש. כמו ונתננו פירוש ניתן. וְנָתַנְנוּ וכן מצרים נתנו יד. כמו נתננו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְנָתַנּוּ אֶת וְגוֹ׳. כָּאן נִתְחַכְּמוּ חָכְמָה גְּדוֹלָה, וְהוּא כִּי מִדֶּרֶךְ הָרַמַּאי שֶׁלֹּא לְדַקְדֵּק בִּפְרָטֵי הַתְּנָאִים, וְאַדְרַבָּא יְבַקֵּשׁ לְהָקֵל הַדָּבָר עַל שֶׁכְּנֶגְדּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְרַצֶּה לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר, שֶׁבָּזֶה יַעֲשֶׂה אֶת אֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת. וּבְנֵי יַעֲקֹב הָפְכוּ הַדָּבָר, לַעֲקֹר מִלֵּב שֶׁכְּנֶגְדָּם סְפֵק עָרְמָה, וְאָמְרוּ תְּנַאי הוּא הַדָּבָר, וְנָתַנּוּ אֶת בְּנוֹתֵינוּ וְגוֹ׳ וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם נִקַּח וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ שֶׁהָרְשׁוּת בְּיָדֵינוּ לָתֵת וְלָקַחַת, וְדָבָר זֶה יַגִּיד סִימָן מֻבְהָק כִּי מְדַבְּרִים בְּיֹשֶׁר לֵבָב לֹא לְצַד עָרְמָה בָּעוֹלָם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל