אַךְ־בְּ֠זֹ֠את יֵאֹ֨תוּ לָ֤נוּ הָאֲנָשִׁים֙ לָשֶׁ֣בֶת אִתָּ֔נוּ לִהְי֖וֹת לְעַ֣ם אֶחָ֑ד בְּהִמּ֥וֹל לָ֙נוּ֙ כׇּל־זָכָ֔ר כַּאֲשֶׁ֖ר הֵ֥ם נִמֹּלִֽים׃

חמור ושכם אומרים שרק בתנאי אחד ייאותו בני יעקב לשבת עמם ולהיות לעם אחד, שיימולו כל הזכרים כמו שבני יעקב נימולים. רש״י מבאר ש״בהמול״ פירושו בהיות נימול. אבן עזרא מבאר את צורת המילה ״ייאותו״ מבחינה דקדוקית, ומוסיף שכבר כאן ניכר שאנשי שכם חשבו רעה על יעקב ובניו, שהרי בפסוק הבא הם מזכירים שמקניהם וקניינם יהיו שלהם. חמור ושכם מציגים את המילה בפני התושבים כתנאי מעשי ומשתלם, ובכך מסתירים מהם שהם עצמם מקווים להרוויח מן העסקה.