וַיִּמְצָאֵ֣הוּ אִ֔ישׁ וְהִנֵּ֥ה תֹעֶ֖ה בַּשָּׂדֶ֑ה וַיִּשְׁאָלֵ֧הוּ הָאִ֛ישׁ לֵאמֹ֖ר מַה־תְּבַקֵּֽשׁ׃

וימצאהו איש. זֶה גַּבְרִיאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל (דניאל ט כא):

וְאַשְׁכְּחֵהּ גַבְרָא וְהָא תָעֵי בְּחַקְלָא וּשְׁאָלִנֵּהּ גַבְרָא לְמֵימָר מָה אַתְּ בָּעֵי

וימצאהו איש. דרך הפשט אחד מעוברי דרך:

וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה יֹאמַר כִּי הוּא תּוֹעֶה מִן הַדֶּרֶךְ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ אָנָה יֵלֵךְ, וְנִכְנַס בַּשָּׂדֶה כִּי בִּמְקוֹם הַמִּרְעֶה הָיָה מְבַקֵּשׁ אוֹתָם. וְיַאֲרִיךְ הַכָּתוּב בָּזֶה לְהַגִּיד כִּי סִבּוֹת רַבּוֹת בָּאוּ אֵלָיו שֶׁהָיָה רָאוּי לַחֲזֹר לוֹ, אֲבָל הַכֹּל סָבַל לִכְבוֹד אָבִיו, וּלְהוֹדִיעֵנוּ עוֹד כִּי הַגְּזֵרָה אֱמֶת וְהַחֲרִיצוּת שֶׁקֶר, כִּי זִמֵּן לוֹ הקב"ה מוֹרֵה דֶּרֶךְ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ לַהֲבִיאוֹ בְּיָדָם. וְלָזֶה נִתְכַּוְּנוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב"ר פד יד) בְּאָמְרָם כִּי הָאִישִׁים הָאֵלֶּה הֵם מַלְאָכִים, שֶׁלֹּא עַל חִנָּם הָיָה כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה, לְהוֹדִיעֵנוּ כִּי עֲצַת ה' הִיא תָּקוּם:

וימצאהו איש והנה תעה וגו' - להגיד חשיבותו של יוסף נכתב זה שלא רצה לחזור לאביו כשלא מצאם בשכם אלא בקשם עד שמצאם ואף על פי שהיה יודע שמתקנאים בו, הלך ובקשם כמו שאמר לו אביו: והשיבני דבר.

תּוֹעֶה בַּשָּׂדֶה. הוֹלֵךְ אָנָה וָאָנָה לִמְצוֹא מְקוֹם מַרְעִיתָם.

מַה תְּבַקֵּשׁ. שֶׁאֵינְךָ הוֹלֵךְ עַל דֶּרֶךְ אֶחָד בְּיוֹשֶׁר.

וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה. זֶה גַּבְרִיאֵל, מִדְּקָאָמַר ״וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ״ שְׁמַע מִינַּהּ שֶׁזֶּה הָאִישׁ הָיָה מְבַקֵּשׁ אֶת יוֹסֵף וּמְחַזֵּר אַחֲרָיו וְהוּא מָצָא, אֲבָל יוֹסֵף לֹא מָצָא. וְהָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהַזְהִירוֹ שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁמָר מִן אֶחָיו, כִּי רָאָה אוֹתוֹ שֶׁהָלַךְ בַּשָּׂדֶה תּוֹעֶה בְּדַעְתּוֹ, כִּי הָלַךְ לְשָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם לְאֶחָיו עִמּוֹ. וְאִם כֵּן וַדַּאי זֶה מַלְאָךְ, שֶׁיָּדַע מַה שֶּׁבְּלִבּוֹ, דְּאִם לֹא כֵן מֵאַיִן יָדַע אֵיזֶה אָדָם אַחֵר שֶׁהוּא הוֹלֵךְ כְּתוֹעֶה, שֶׁמָּא זֶהוּ דַּרְכּוֹ, כִּי בְּלִי סָפֵק שֶׁהָלַךְ בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ אוֹ שְׁבִיל.

וּמִדְרָשׁוֹ שֶׁטָּעָה בְּעִנְיַן הַשָּׂדֶה הַנֶּאֱמָר בְּקַיִן וְהֶבֶל (בראשית ד:ח), כִּי יוֹסֵף הָיָה לוֹ לָשׂוּם אֶל לִבּוֹ מַה שֶּׁקָּרָה לְהֶבֶל עִם קַיִן, שֶׁמִּצַּד הַקִּנְאָה הָרַג אִיש אֶת אָחִיו. וְיוֹסֵף סָבַר: בִּשְׁלָמָא קַיִן שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו, הַיְינוּ לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה״ (בראשית ד:ח) - עַל עִסְקֵי שָׂדֶה, כִּי אָמַר: ״שָׂדֶה דְּאַתְּ קָאֵים עֲלֵיהּ דִּידִי הוּא״. אִם כֵּן הָיָה סִבָּה לַדָּבָר. אֲבָל אַחַי לָמָּה יַהַרְגוּנִי חִנָּם, כִּי קִנְאַת כְּתֹנֶת פַּסִּים אֵינָהּ דּוֹמָה לְקִנְאַת שָׂדֶה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ״וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה״ (בראשית לז:טו), כִּי שָׂדֶה זֶה הַנֶּאֱמָר אֵצֶל קַיִן הִטְעָהוּ, וְלֹא יָדַע שֶׁטֶּבַע הַקִּנְאָה מְחַיֶּבֶת שֶׁעַל דָּבָר מוּעָט יָקוּם אִיש עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נָפֶשׁ.