וַיֹּ֕אמֶר אֶת־אַחַ֖י אָנֹכִ֣י מְבַקֵּ֑שׁ הַגִּֽידָה־נָּ֣א לִ֔י אֵיפֹ֖ה הֵ֥ם רֹעִֽים׃

וַאֲמַר יָת אַחַי אֲנָא בָעֵי חַוִי כְעַן לִי הֵיכָא אִנּוּן רָעָן

איפה הם רועים. אם תדע:

אֵיפֹה הֵם רוֹעִים. בְּאֵיזֶה חֵלֶק מִזֶּה הַמָּקוֹם:

הַגִּידָה נָּא וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת בַּמֶּה יָדַע כִּי שׁוֹאֲלוֹ יוֹדֵעַ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדָם, לוֹמַר אֵלָיו בִּפְשִׁיטוּת ״הַגִּידָה נָּא״. וְאוּלַי דִּיֵּק דִּבְרֵי הַשּׁוֹאֵל בְּאָמְרוֹ ״לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ״, כִּי תֵּבַת ״לֵאמֹר״ מְיֻתֶּרֶת. נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כְּשֶׁשָּׁאַל אוֹתוֹ כִּי הוּא יֹאמַר אֵלָיו מְבֻקָּשׁוֹ, כִּי זוּלַת זֶה אֵין מָקוֹם לִשְׁאֵלַת אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיו הוּא לְבַקֵּשׁ לָדַעַת מַה הוּא מְבַקֵּשׁ, אֶלָּא שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי שׁוֹאֲלוֹ לְהַגִּיד לוֹ דָּבָר נֶעְלָם מִמֶּנּוּ, וְלָזֶה הֱשִׁיבוֹ ״אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ״ וְיָבֹאוּ דְּבָרֶיךָ עַתָּה לְהַגִּיד לִי אֵיפֹה הֵם רוֹעִים.