תמר קמה והלכה, הסירה את צעיפה מעליה ולבשה שוב את בגדי אלמנותה. הספורנו מבאר שחזרתה לבגדי האלמנות מלמדת שלא היה בלבה להינשׂא, לאחר שהשׂיגה את הזרע המכוון - כלומר שכל מטרתה היתה להקים זרע מן המשפחה ולא דבר אחר. הפסוק מדגיש את תמר כאשה בעלת מטרה מוגדרת: מיד לאחר שהשׂיגה את מבוקשה, שבה למצבה הקודם כאלמנה, ובכך מובלטת טהרת כוונתה.