בְּרֵאשִׁית ל״ח · ה׳

וַתֹּ֤סֶף עוֹד֙ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵׁלָ֑ה וְהָיָ֥ה בִכְזִ֖יב בְּלִדְתָּ֥הּ אֹתֽוֹ׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

אשת יהודה הוסיפה וילדה בן שלישי, וקראה את שמו שלה, והדבר היה בכזיב בלדתה אותו. רש״י מבאר שכזיב הוא שם מקום, ומוסיף שלדעתו נקרא המקום כך על שם שפסקה מלדת אחרי לידה זו, מלשון ״אכזב״ - נחל שמימיו פוסקים. אבן עזרא מסכים בפשטות שכזיב הוא שם מקום. הפסוק משלים את שלושת בני יהודה - ער, אונן ושלה - ומציין את המקום שבו נולד השלישי, פרט המכין את הסיפור על ציפיית תמר לשלה בהמשך.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

והיה בכזיב. שֵׁם הַמָּקוֹם. וְאוֹמֵר אֲנִי עַל שֵׁם שֶׁפָּסְקָה מִלֶּדֶת נִקְרָא כְזִיב, לְשׁוֹן הָיוֹ תִהְיֶה לִי כְּמוֹ אַכְזָב (ירמיהו ט"ו), אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו (ישעיהו נ"ח), וְאִם לֹא כֵן מַה בָּא לְהוֹדִיעֵנוּ? וּבִבְ"רַ רָאִיתִי, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שֵׁלָה וגוֹמֵר פְּסַקַת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאוֹסִיפַת עוֹד וִילִידַת בָּר וּקְרַת יָת שְׁמֵהּ שֵׁלָה וַהֲוָה בִכְזִיב כַּד יְלִידַת יָתֵהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

בכזיב. שם מקום:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁלָה וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ כָּתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ח:ה') אוֹמֵר אֲנִי עַל שֶׁפָּסְקָה מִלֶּדֶת נִקְרָא כְזִיב, לְשׁוֹן "הָיֹה תִהְיֶה לִי כְּמוֹ אַכְזָב" (ירמיהו טו יח), שֶׁאִם כֵּן מָה בָּא לְלַמְּדֵנוּ. וְלֹא יָדַעְתִּי לָמָּה יִקָּרֵא שֵׁם הַמָּקוֹם עַל זֶה, וְאֵין בַּמְּאֹרָע הַהוּא כָּל חָדָשׁ, כִּי דַּי לָהּ שֶׁתֵּלֵד שְׁלֹשָׁה בָּנִים, וּבְעֵת לֵדָתָהּ לֹא נוֹדַע אִם פָּסְקָה אוֹ תּוֹלִיד אַחֲרֵי כֵן, רַק בְּעֵת מוֹתָהּ נוֹדַע הַדָּבָר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים (הרד"ק ומהר"ם מרוטנברג), כִּי הָיָה דַּרְכָּם שֶׁיִּקְרָא הָאָב שֵׁם הַבְּכוֹר וְתִקְרָא הָאֵם שֵׁם הַשֵּׁנִי, עַל כֵּן הָרִאשׁוֹן "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ" וְהַשֵּׁנִי "וַתִּקְרָא", וְאָמַר בַּשְּׁלִישִׁי "וַתִּקְרָא", כִּי יְהוּדָה הָיָה בִּכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אוֹתוֹ, וְאֵינֶנּוּ שָׁם שֶׁיִּקְרָא לוֹ שֵׁם. וְאֵין בָּזֶה טַעַם אוֹ רֵיחַ. וְדַעַת רַבִּי אַבְרָהָם, שֶׁסִּפֵּר הַכָּתוּב אָנָה נוֹלְדוּ, וְאָמַר "בְּלִדְתָּהּ אוֹתוֹ", כְּאִלּוּ אָמַר בְּלִדְתָּהּ אוֹתָם, כִּי בְּמָקוֹם אֶחָד נוֹלְדוּ כֻּלָּם. וְעַל דַּעְתִּי שֵׁלָה לְשׁוֹן דָּבָר הַפּוֹסֵק וְהַכּוֹזֵב, וְכֵן "לֹא תַשְׁלֶה אוֹתִי" (מלכים ב ד כח), אָמַר בּוֹ הַתַּרְגּוּם "לָא תְכַדֵּב פִּתְגָמָךְ בְּאַמְתָּךְ", וְאוּלַי יִתְיַחֵס לִלְשׁוֹן שְׁגָגָה "שָׁלוּ", כִּי הַשּׁוֹגֵג כּוֹזֵב בְּמַחְשַׁבְתּוֹ. וְאָמַר הַכָּתוּב כִּי קְרָאַתּוּ שֵׁלָה עַל שֵׁם הַמָּקוֹם, כִּי הָיָה בִּכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אוֹתוֹ, כְּדֶרֶךְ "וְהָיָה הַנַּעֲרָה" (בראשית כ"ד:י"ד). וְזֶה מַאֲמָרָם בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה, פְּסַקַת:

מקור: ספריא · CC BY

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

והיה בכזיב - יהודה, ושם נולד לו בן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וְהָיָה בִכְזִיב. וְהַטַּעַם שֶׁקְּרָאַתּוּ שֵׁלָה לְשׁוֹן "אַל תַּשְׁלֶה" (מלכים ב ד:כח), שֶׁהוּא שֵׁם בִּלְתִּי נָאוֹת, מִפְּנֵי שֶׁיְּהוּדָה הָיָה אָז בִּכְזִיב, וְתוֹחַלְתָּהּ נִכְזְבָה מֵרְאוֹת פְּנֵי אִישָׁהּ בְּעֵת לֵדָתָהּ. וְהוּא, אִם הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה מַסְכִּים בִּקְרִיאַת שֵׁם בִּלְתִּי נָאוֹת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

והיה יהודה בכזיב בלדתה אתו לפיכך ותקרא האשה את שמו שלה ואילו היה יהודה שם בעת לדתה היה קורא לו שם. כאן פרש״‎י בב״‎ר ראיתי ותקרא את שמו שלה פסקה, כלומר שם פסק הריונה, לשון שלהי פרקין שלהי קייטא ולשון זה מצינו במקרא לא תשלה אותי כלומר לא תניחני להיות פוסקת ממנו. ובתרגום ירושלמי והיה בכזיב והוה בפסיקת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל