וַיְהִ֕י כְּדַבְּרָ֥הּ אֶל־יוֹסֵ֖ף י֣וֹם ׀ י֑וֹם וְלֹא־שָׁמַ֥ע אֵלֶ֛יהָ לִשְׁכַּ֥ב אֶצְלָ֖הּ לִהְי֥וֹת עִמָּֽהּ׃

לשכב אצלה. אֲפִלּוּ בְלֹא תַשְׁמִישׁ:

להיות עמה. לָעוֹלָם הַבָּא:

וַהֲוָה כַּד מַלֵּילַת עִם יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלָא קַבִּיל מִנַּהּ לְמִשְׁכַּב לְוָתַהּ לְמֶהֱוֵי עִמַּהּ

לשכב אצלה. אפילו לשכוב במקום קרוב ממנה או להיות עמה לדבר שיחות:

וְטַעַם לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ כְּדִבְרֵי רַבִּי אַבְרָהָם אֲפִלּוּ שֶׁיִּשְׁכַּב אֶצְלָהּ בְּסָמוּךְ, הִיא בְּבִגְדָהּ וְהוּא בְּבִגְדוֹ, אוֹ לִהְיוֹת עִמָּהּ לְדַבֵּר שִׂיחוֹת, כִּי לֹא מָצָאנוּ "אֶצְלָהּ" עַל הַמִּשְׁגָּל, רַק עִמָּהּ אוֹ אוֹתָהּ, "שִׁכְבָה עִמִּי", "אִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ" (ויקרא טו כד), "וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַבְנָה" (זכריה יד ב):

להיות עמה - נזהר היה אפילו להתייחד עמה עד שאירע מעשה שנשאר יחידי בעל כורחו לעשות מלאכת צורכי הבית כדרכו ואירע באותו יום שלא נותר איש בבית. ומדרש אגדה: שהלכו לראות נילוס נהר מצרים שעלה על כל גדותיו.

לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ אֲפִילּוּ בְּלֹא תַּשְׁמִיש, כִּי אוּלַי יֵשׁ חִלּוּק בֵּין אֶצְלָהּ לְעִמָּהּ, וּמִכָּל מָקוֹם הִיא תָּבְעָה זֶה, דְּאִם לֹא כֵן מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיָּדוֹ. וְאוּלַי יֵשׁ סֶמֶךְ לָזֶה מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר (בראשית לט:י) ״וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם״ וְלֹא פֵּרֵשׁ מָה דִּבְּרָה, אֶלָּא וַדַּאי כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: כִּי מִתְּחִלָּה אָמְרָה ״שִׁכְבָה עִמִּי״ מַמָּשׁ, ״וַיְמָאֵן״ וְגוֹ׳, וְאַחַר כָּךְ בִּקְּשָׁה לְפָחוֹת לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ בְּלֹא תַּשְׁמִיש. וְאִם תִּירָא שֶׁמָּא קְרִיבָה זוֹ תָּבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה, עַל זֶה אָמְרָה ״הֲרֵי יוֹם עַכְשָׁיו וְאֵין דֶּרֶךְ הָעוֹלָם לְשַׁמֵּשׁ בַּיּוֹם״, וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ. וְאַחַר כָּךְ בִּקְּשָׁה לְפָחוֹת יִתְיַחֵד עִמָּהּ בְּחֶדֶר, כִּי אֵין לָחוּשׁ לְמַעֲשֶׂה כִּי יוֹם הוּא כָּאָמוּר. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם״, שֶׁשָּׁאֲלָה שְׁתֵּי שְׁאֵלוֹת בָּזוֹ אַחַר זוֹ וְתָלְתָה שְׁנֵיהֶם בַּיּוֹם. וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁאֵלָה רִאשׁוֹנָה לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ בְּלֹא תַּשְׁמִיש, וְגַם לֹא לִשְׁאֵלָה שְׁנִיָּה לִהְיוֹת עִמָּהּ בְּחֶדֶר אֶחָד. ״וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה״ (בראשית לט:יא) בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם, שֶׁלֹּא הָיָה יָרֵא פֶּן תְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הַמַּעֲשֶׂה, כִּי כְּבָר אָמְרָה שֶׁאֵין דַּרְכָּם לְשַׁמֵּשׁ בַּיּוֹם, לְפִיכָךְ ״וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ״ (בראשית לט:יא), אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָצָה אֲפִלּוּ לְהִתְיַחֵד עִמָּהּ, הַיְינוּ בִּהְיוֹתוֹ בָּטֵל מִמְּלָאכָה, אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁהָלַךְ לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ, חָשַׁב יוֹסֵף שֶׁלֹּא תְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דָּבָר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל מִמְּלֶאכֶת הַבַּיִת, כִּי בַּעְלָהּ יִתְלֶה בָּהּ לֵאמֹר ״לָמָּה לֹא זֵרַזְתְּ אֶת הָעֶבֶד עַל הַמְּלָאכָה?״, וְאַף עַל פִּי כֵן ״וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ״ (בראשית לט:יב), וְחָזְרָה לַשְּׁאֵלָה הָרִאשׁוֹנָה לֵאמֹר ״שִׁכְבָה עִמִּי״ מַמָּשׁ.