בְּרֵאשִׁית ד׳ · י״א

וְעַתָּ֖ה אָר֣וּר אָ֑תָּה מִן־הָֽאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר פָּצְתָ֣ה אֶת־פִּ֔יהָ לָקַ֛חַת אֶת־דְּמֵ֥י אָחִ֖יךָ מִיָּדֶֽךָ׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

ה׳ גוזר על קין ״ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך״. רש״י מבאר שהאדמה נתקללה עוד יותר בשל קין, לאחר שכבר נתקללה בחטא אדם, וכעת יתווסף עונש שלא תוסיף לתת את כוחה. הרמב״ן חולק על כך ומדגיש שכאן לא נתקללה האדמה בעבורו, אלא קין עצמו נעשה ״ארור ממנה״, כלומר מנוע ומחוסר מטובתה, ונגזר עליו להיות נע ונד. ספורנו מבאר שכשם שהשתמש קין באדמה כדי לכסות את הריגת אחיו, כך לא ישתמש בה עוד לצרכי חייו כמקודם.
מבוסס על רש״י, רמב״ן, ספורנו · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ארור אתה מן האדמה. יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִּתְקַלְּלָה הִיא כְּבָר בַּעֲוֹנָהּ, וְגַם בָּזוֹ הוֹסִיפָה לַחֲטֹא,

אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך וגו'. וְהִנְּנִי מוֹסִיף לָהּ קְלָלָה אֶצְלְךָ, לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּכְעַן לִיט אָתְּ מִן אַרְעָא דִּפְתָחַת יָת פּוּמַהּ וְקַבִּילַת יָת דְּמֵהּ דְּאָחוּךְ מִן יְדָךְ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ועתה ארור. מן האדמה שיבא לו חסרון מפאת האדמה שיזרע ויטע, כי הוא היה עובד אדמה ולא תתן האדמה עוד קציר ופרי ויצטרך ללכת אל ארץ רחוקה ממקום אדם אביו שהוא קרוב אל הגן ולא ישקוט במקום אחד רק ינוע:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה יוֹתֵר מִמָּה שֶׁנִּתְקַלְּלָה הִיא כְּבָר בַּעֲוֹנָהּ, וְגַם בָּזוֹ הוֹסִיפָה לַחֲטֹא אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ, וְהִנְנִי מוֹסִיף לָהּ קְלָלָה, לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ד':י"א). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, כִּי בְּכָאן לֹא אֵרֵר הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרוֹ כַּאֲשֶׁר בְּאָבִיו, אֲבָל אָמַר שֶׁיִּהְיֶה הוּא אָרוּר מִמֶּנָּה, וּפֵרֵשׁ הַקְּלָלָה שֶׁלֹּא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ אֵלָיו וְשֶׁיִּהְיֶה נָע וָנָד בָּהּ. וְאָמַר כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, כִּי בְּכָל אֲשֶׁר תִּטְרַח בָּהּ לַעֲבֹד אוֹתָהּ כָּרָאוּי, בַּחֲרִישָׁה וְעִדּוּר וּבְכָל עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה, וְתִזְרַע אוֹתָהּ כַּהֹגֶן, לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ, אֲבָל תִּזְרַע הַרְבֵּה וְתָבִיא מְעָט. וְזוֹ הִיא הָאֲרִירָה, כְּטַעַם "וְאָרוֹתִי אֶת בִּרְכוֹתֵיכֶם" (מלאכי ב ב). וְאָמַר כֵּן כְּנֶגֶד אֻמָּנוּתוֹ, כִּי הוּא הָיָה עוֹבֵד אֲדָמָה, וְהִנֵּה אֵרֵר מַעֲשָׂיו. וְזֶה טַעַם "לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ", שֶׁלֹּא תִּתֵּן עוֹד כֹּחָהּ לְךָ כַּאֲשֶׁר הָיְתָה עוֹשָׂה עַד הֵנָּה בִּהְיוֹתְךָ עוֹבֵד אוֹתָהּ, וְכָךְ פֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם. וְיִתָּכֵן שֶׁאֵרְרוֹ מִן הָאֲדָמָה שֶׁלֹּא תִּתֵּן הִיא מֵעַצְמָהּ כֹּחָהּ אֵלָיו, תְּאֵנָה וְגֶפֶן לֹא יִתְּנוּ חֵילָם בַּאֲחֻזָּתוֹ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה לֹא יִתֵּן אֵלָיו פִּרְיוֹ, וְחָזַר וְאָמַר גַּם כֵּן כִּי תַעֲבֹד אוֹתָהּ לַחֲרֹשׁ וְלִזְרֹעַ לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה, וְהִנֵּה הֵן שְׁתֵּי קְלָלוֹת בְּאֻמָּנוּתוֹ, וְהַשְּׁלִישִׁית שֶׁיִּהְיֶה נָע וְנָד בָּהּ, וְהַטַּעַם שֶׁלֹּא יָנוּחַ לִבּוֹ וְלֹא יִשְׁקֹט לַעֲמֹד בְּמָקוֹם אֶחָד מִמֶּנָּה, אֲבָל יִהְיֶה גּוֹלֶה לְעוֹלָם, כִּי עֹנֶשׁ הָרוֹצְחִים גָּלוּת. וְטַעַם "אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ" לֵאמֹר, אַתָּה הָרַגְתָּ אֶת אָחִיךָ וְכִסִּיתָ אֶת דָּמוֹ בַּאֲדָמָה, וַאֲנִי אֶגְזֹר עָלֶיהָ שֶׁתְּגַלֶּה אֶת דָּמֶיהָ וְלֹא תְכַסֶּה עוֹד עַל הֲרוּגֶיהָ, כִּי תֵּעָנֵשׁ בָּהּ וּבְכָל אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ, כְּגוֹן הַזְּרִיעָה וְהַנְּטִיעָה. וְזֶה עֹנֶשׁ כָּל שְׁפִיכוּת דָּם בָּאָרֶץ, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (במדבר לה לג) "כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ", וַחֲנֻפַּת הָאָרֶץ מְאֵרָה בְּפֵרוֹתֶיהָ, כְּעִנְיָן "מִהְיוֹתָם בָּא אֶל עֲרֵמַת עֶשְׂרִים וְהָיְתָה עֲשָׂרָה בָּא אֶל הַיֶּקֶב לַחְשֹׂף חֲמִשִּׁים פּוּרָה וְהָיְתָה עֶשְׂרִים" (חגי ב טז):

מקור: ספריא · CC BY

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה. מְקֻלָּל וּמְחֻסָּר מִטּוֹבַת הָאֲדָמָה:

אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ. שֶׁנִּשְׁתַּמַּשְׁתָּ בָּהּ לְכַסּוֹת הֲרִיגַת אָחִיךָ, וּכְנֶגֶד זֶה לֹא תִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ עוֹד כְּמוֹ שֶׁנִּשְׁתַּמַּשְׁתָּ קוֹדֶם לָכֵן לְצָרְכֵי חַיֶּיךָ. וְלֹא הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ עֹנֶשׁ הָרוֹצֵחַ, כִּי הַדִּין מְבוֹאָר בַּטֶּבַע עַל כָּל מַזִּיק שֶׁ"כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לוֹ" (ויקרא כד:יט).

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

מן האדמה פרש״‎י יותר ממה שנתקללה היא כבר בעונה כלומר על שלא הוציאה עץ שטעמו וטעם פריו שוה. ד״‎א ארור אתה מן האדמה מחמת האדמה כיצד כי תעבד את האדמה בשנה זו לא תסף היא תת כחה לך בשנה אחרת לפיכך מיד תהיה נע ונד ותמצא ארור.

אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך. והדם הוא יחניף את הארץ לפיכך כשתעבד את האדמה לא תסף לתת לך את כחה ושמנה כל זמן שאתה וזרעך בעולם לפיכך נע ונד אחר מזוניך תהיה בארץ כד״‎א נודד ללחם איה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל