כִּ֧י אִם־זְכַרְתַּ֣נִי אִתְּךָ֗ כַּאֲשֶׁר֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְעָשִֽׂיתָ־נָּ֥א עִמָּדִ֖י חָ֑סֶד וְהִזְכַּרְתַּ֙נִי֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וְהוֹצֵאתַ֖נִי מִן־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃

כי אם זכרתני אתך. אֲשֶׁר אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ, מֵאַחַר שֶׁיִּיטַב לְךָ כְּפִתְרוֹנִי:

ועשית נא עמדי חסד. אֵין נָא אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה:

אֶלָּהֵן תִּדְכְּרִנַּנִי עִמָּךְ כַּד יֵיטַב לָךְ וְתַעְבֵּד כְּעַן עִמִּי טִיבוּ וְתִדְכַּר עָלַי קֳדָם פַּרְעֹה וְתַפְּקִנַּנִי מִן בֵּית אֲסִירָא הָדֵין

כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ אִם תִּזְכְּרֵנִי כַּאֲשֶׁר יִיטַב לְךָ תַּעֲשֶׂה עַתָּה עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת וְתִזְכְּרֵנִי אֶל פַּרְעֹה. וְאִם יִהְיֶה נָא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, כִּי אִם זְכַרְתַּנִי וְעָשִׂיתָ כְּחַסְדֶּךָ חֶסֶד עִמָּדִי תִּזְכְּרֵנִי אֶל פַּרְעֹה. וְטַעַם "אִתְּךָ" שֶׁתִּזְכְּרֵנִי לַעֲשׂוֹת עִמִּי בַּטּוֹב אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ שֶׁיָּצָאתָ מִבֵּית הַסֹּהַר, אוֹ יִהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁתִּזְכְּרֵנִי בְּלִבְּךָ כְּאִלּוּ אֲנִי עִמְּךָ. וְהַזְּכִירָה אֶל פַּרְעֹה, שֶׁיְּהַלֵּל אוֹתוֹ אֵלָיו לֵאמֹר הִנֵּה בְּבֵית שַׂר הַטַּבָּחִים עֶבֶד יָפֶה, לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב. וְהַנָּכוֹן עוֹד בְּעֵינַי שֶׁיֹּאמַר, אִם תִּזְכְּרֵנִי לִהְיוֹת אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְתָשׁוּב לְמַעֲלָתְךָ וְתַחְפֹּץ לַעֲשׂוֹת עִמִּי הַחֶסֶד הַזֶּה, תִּזְכְּרֵנִי אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר בְּפָנָיו, זָכַרְתִּי נַעַר שֶׁהָיָה מְשָׁרֵת לִי בְּבֵית הַסֹּהַר, תְּנֵהוּ אֵלַי לִהְיוֹת לִי מְשָׁרֵת, וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה, כִּי חֵטְא גָּדוֹל הוּא עַל הַמַּעֲמִידִים אוֹתִי בְּכָאן. אוֹ יִהְיֶה טַעַם "וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה", כִּי רָאָה אוֹתִי פַּרְעֹה בִּהְיוֹתִי עֶבֶד לַשַּׂר שֶׁלּוֹ וּפָקִיד עַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ, מְשָׁרֵת לְפָנָיו, וְאִם תִּזְכְּרֵנִי לְפָנָיו תּוֹצִיאֵנִי מִכָּאן, כִּי אֵין בִּי עָוֹן אֲשֶׁר חֵטְא, וְרָאוּי לַמֶּלֶךְ שֶׁיּוֹצִיאֵנִי וְיַצִּילֵנִי מִיַּד עוֹשְׁקַי, כִּי כָּל דָּבָר לֹא יִכָּחֵד מִן הַמֶּלֶךְ אִם יַחְפֹּץ:

כי אם זכרתני אתך - כלומר, כל כך אני בטוח שתישא חן בעיני פרעה שאם תזכרני וגו' ידעתי כי תוכל להוציאני מן הבית הזה, שהרי לא פשעתי כאן כלום כשאר אסירים. וגם לא מן הדין אני עבד, כי גונבתי וגו' וגם פה לא עשיתי מאומה וגו' ואיני חייב לא עבודה ולא בית האסורים להיות אסור כאן.

כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ. וְזֶה יוֹרֶה שֶׁכָּל כָּךְ תִּהְיֶה חִבָּתוֹ עִמָּךְ, שֶׁאִם תַּזְכִּירֵנִי כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, שֶׁתִּמְצָא שָׁעָה הֲגוּנָה לָזֶה:

וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה. הַמַּכִּיר אוֹתִי כְּשֶׁהָיִיתִי בְּבֵית שַׂר הַטַּבָּחִים.

וְהוֹצֵאתַנִי. הִנֵּה תּוֹצִיאֵנִי בְּלִי סָפֵק.

כי אם זכרתני פי׳‎ דילמא שמא אם זכרתני תעשה עמדי חסד שע״‎י הזכירה תוציאני מן הבית הזה.

כִּי אִם זְכַרְתַּנִי וְגוֹ׳. אוּלַי שֶׁהִתְנָה עָלָיו שֶׁלֹּא יִתְקַיֵּם הַפִּתְרוֹן הַטּוֹב אֶלָּא בִּתְנַאי ״אִם זְכַרְתַּנִי״, וְטַעַם יוֹסֵף שֶׁשָּׂם בִּטְחוֹנוֹ בּוֹ לְצַד כִּי רָאָה חֲלוֹמוֹ יַגִּיד בְּשׂוֹרָה טוֹבָה, כִּי יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁלוּ לְגֶפֶן כְּאָמְרָם בְּפָסוּק (חולין צב.) וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנַי וְגוֹ׳, וְאִם לֹא בָּא הַחֲלוֹם אֶלָּא לְדָבָר הַנּוֹגֵעַ לְשַׂר הַמַּשְׁקִים הָיָה דַּי לַה׳ לְהַרְאוֹתוֹ שֶׁנּוֹתֵן הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה, אֶלָּא וַדַּאי הֶרְאוּהוּ עַל יוֹסֵף שֶׁהוּא הַגֶּפֶן שֶׁהָיָה לְפָנָיו שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר. וְאָמְרוֹ וְהִיא כְפֹרַחַת פֵּרוּשׁ שֶׁתַּפְרִיחַ וְתַעֲלֶה הַגֶּפֶן. נִצָּהּ פֵּרוּשׁ יִתְעַלֶּה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה. וְהוּא שֶׁהוֹדִיעוֹ מִכְּלַל הַפִּתְרוֹן וְאָמַר לוֹ ״כִּי אִם זְכַרְתַּנִי״ וְגוֹ׳.

וְאַחַר הָאֱמֶת כֵּן הָיָה, שֶׁעַל יָדוֹ נִתְעַלָּה יוֹסֵף, וְסָבַר יוֹסֵף שֶׁיְּפָרֵשׁ לוֹ הַדָּבָר הַנֶּאֱמַר לוֹ בַּחֲלוֹם וְגִלָּה לוֹ סוֹדוֹ. וְטַעַם שֶׁנֶּעֱנַשׁ יוֹסֵף, כִּי טָעָה בְּחָשְׁבוֹ כִּי מֵרְצוֹנוֹ שֶׁל שַׂר הַמַּשְׁקִים תִּהְיֶה מַעֲלַת יוֹסֵף, וְלֹא כֵן הוּא, שֶׁאֱמֶת כִּי ה׳ יַעֲשֶׂה הַדָּבָר עַל יָדוֹ אֲבָל לֹא לִרְצוֹנוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכֵּן הָיָה שֶׁעַל כָּרְחוֹ דִּבֵּר אֶל פַּרְעֹה ״וְשָׁם אִתָּנוּ״ (בראשית מא:יב). וּבְמַרְאֵה הַחֲלוֹם שֶׁהוֹדִיעוֹ הַדָּבָר לְשַׂר הַמַּשְׁקִים כְּדֵי שֶׁיִּתְבַּשֵּׂר יוֹסֵף בַּדָּבָר, לֹא שֶׁיָּשִׂים בִּטְחוֹנוֹ בּוֹ.