כִּֽי־גֻנֹּ֣ב גֻּנַּ֔בְתִּי מֵאֶ֖רֶץ הָעִבְרִ֑ים וְגַם־פֹּה֙ לֹא־עָשִׂ֣יתִֽי מְא֔וּמָה כִּֽי־שָׂמ֥וּ אֹתִ֖י בַּבּֽוֹר׃

אֲרֵי מִגְנַב גְּנֵבְנָא מֵאַרְעָא דְעִבְרָאֵי וְאַף הָכָא לָא עֲבָדִית מִדַּעַם אֲרֵי שַׁוִּיאוּ יָתִי בְּבֵית אֲסִירֵי

מארץ העברים. אפרשנו בפסוק כי תקנה עבד עברי (שמות כא ב), ואחר כל חלום במקרא מלת הנה טעמה כאילו:

וְטַעַם מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים מֵאֶרֶץ חֶבְרוֹן אֲשֶׁר גָּרוּ שָׁם אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, כִּי אַבְרָהָם שֶׁהָיָה רֹאשׁ הַיַּחַס נִקְרָא אַבְרָהָם הָעִבְרִי (בראשית י"ד:י"ג), כִּי הָיָה מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְגָדוֹל שְׁמוֹ בַּגּוֹיִם, כִּי נִתְקַיֵּם בּוֹ "וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ" (בראשית י"ב:ב'), וְעַל כֵּן נִקְרְאוּ כָּל זַרְעוֹ הָעִבְרִים, וְהֵם עַצְמָם יַחֲזִיקוּ אֶת שְׁמָם כֵּן, שֶׁלֹּא יִתְעָרְבוּ בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת הַכְּנַעֲנִים, וְהֻחְזַק הַשֵּׁם הַזֶּה בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם. וְזֶה טַעַם "הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי" (בראשית ל"ט:י"ד), כִּי יוֹסֵף אָמַר לָהֶם עִבְרִי אָנֹכִי, וְלֹא רָצָה שֶׁיַּחֲזִיקוּהוּ בִּכְנַעֲנִי. וְהִנֵּה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם קְרָאָהּ "אֶרֶץ הָעִבְרִים", כְּלוֹמַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הָעִבְרִים שָׁם, אוֹ שֶׁנִּקְרָא שְׁמָהּ כֵּן כִּי הֵם גְּדוֹלֵי הָאָרֶץ וַאֲצִילֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ"ג:ו') "נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ", וּכְתִיב (תהלים קה טו) "אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי":

כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה. וְהַטַּעַם שֶׁיּוֹצִיאֵנִי בְּלִי סָפֵק כִּדְבָרֶךָ, כִּי אָמְנָם יִמָּצֵא שֶׁלֹּא הָיָה עַבְדוּתִי וְלֹא מַאֲסָרִי בְּסִבַּת חֵטְא שֶׁנִּמְצָא עָלַי.

כי גנב גנבתי מארץ העברים לפי שהודיע יוסף שהוא עברי לפיכך זכה ליקבר בארצו אבל משה רבינו שנאמר עליו איש מצרי הצילנו משמע שלא גילה להם ארץ מולדתו לא זכה ליקבר בארצו.

כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי. טַעַם כֶּפֶל גֻנֹּב וְגוֹ׳, לֵאמֹר כִּי שְׁנֵי גְּנֵבוֹת נַעֲשׂוּ בּוֹ: גְּנֵבַת הַגּוּף וּגְנֵבַת דַּעַת הַקּוֹנִים שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁהוּא עֶבֶד שֶׁבָּזֶה קָנוּ אוֹתוֹ מֵהֶם, לָזֶה אָמַר גְּנֵבָה שְׁתֵּי פְּעָמִים. וּמֵעַתָּה הִנֵּה הוּא לְעַצְמוֹ וְאֵין גּוּפוֹ קָנוּי לַלּוֹקֵחַ. וְאוּלַי כִּי נִתְכַּוֵּן יוֹסֵף לִסְתּוֹר נִימוּס מִצְרַיִם שֶׁאֵין עֶבֶד מוֹלֵךְ וְלֹא לוֹבֵשׁ וְכוּ׳ (בראשית רבה פט,ז), וּלְצַד שֶׁרָאָה בַּחֲלוֹם כִּי יַעֲלֶה לִגְדֻלָּה אָמַר לְהָסִיר טָעוּת הַנִּשְׁמָע כִּי הוּא עֶבֶד. וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הִקְפִּיד ה׳ עַל דָּבָר זֶה כִּי צָרִיךְ אָדָם לְהָרִים מִכְשׁוֹלוֹ, וְלֹא הִקְפִּיד ה׳ אֶלָּא עַל אָמְרוֹ זְכַרְתַּנִי וְגוֹ׳.

וְאָמְרוֹ וְגַם פֹּה פֵּרוּשׁ, בָּעִיר הַזֹּאת, לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה, וְכַהוֹכָחָה שֶׁהוֹכִיחוּ מֵהַשִּׂמְלָה כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תרגום יונתן בראשית ל״ט:י״ד) כִּי בָּדְקוּ שִׂמְלַת הַמִּרְשַׁעַת וּמָצְאוּ שֶׁקֶר בִּימִינָהּ. וְאֶת זֶה שִׁלֵּם יוֹסֵף לְכֹהֲנֵי פַרְעֹה שֶׁבָּדְקוּ הַשִּׂמְלָה וְהוֹצִיאוּ מֵעָלָיו לָשׁוֹן הָרַע, לָזֶה נָתַן לָהֶם חֻקָּם בַּמֻּשְׁלָם אֲשֶׁר קָצַב לָהֶם פַּרְעֹה (בראשית מ״ז:כ״ב), כִּי זוּלַת זֶה הָיָה חוֹשֵׁב עֲלֵיהֶם מַחֲשָׁבוֹת, כִּי ״וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי״ (בראשית מ״א:מ׳) אָמַר אֵלָיו פַּרְעֹה.