וְלֹֽא־זָכַ֧ר שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיִּשְׁכָּחֵֽהוּ׃ {פ}

ולא זכר שר המשקים. בּוֹ בַיּוֹם:

וישכחהו. לְאַחַר מִכָּאן. מִפְּנֵי שֶׁתָּלָה בוֹ יוֹסֵף לְזָכְרוֹ, הֻזְקַק לִהְיוֹת אָסוּר שְׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים (תהילים מ') - וְלֹא בָטַח עַל מִצְרִים, הַקְּרוּיִים רַהַב:

וְלָא דְכִיר רַב שָׁקֵי יָת יוֹסֵף וְאַנְשְׁיֵהּ

ולא זכר שר המשקים. לא הזכירו בפה אל פרעה, וכן "ומשא ד' לא תזכרו עוד" (ירמי' כג לו) "זכר את ושתי" (אסתר ב א):

וישכחהו. בלב

ולא זכר שר המשקים את יוסף - מיד בצאתו כמו שביקש ממנו יוסף: כי אם זכרתני אתך.

וישכחהו - זמן מרובה אחרי כן, עד שעה שהקב"ה עשה ליוסף נסים והוצרך להזכירו.

ולא זכר שר המשקים את יוסף לא הזכירו בפה אל פרעה מיד בצאתו כמו שבקש ממנו יוסף כי אם זכרתני אתך, ולכך וישכחהו בלב. חסלת פרשת וישב

וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ. כִּי עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, בָּרִאשׁוֹנָה אַף עַל פִּי שֶׁעָלָה יוֹסֵף בְּזִכְרוֹנוֹ, מִכָּל מָקוֹם לֹא זְכָרוֹ בִּפְנֵי פַרְעֹה לְטוֹבָה, וְזֶה גָּרַם לוֹ שֶׁלְּסוֹף שְׁכָחוֹ לְגַמְרֵי, וַאֲפִלּוּ בְּזִכְרוֹנוֹ לֹא עָלָה. וְעַל אֵלּוּ שְׁתֵּי עֲבֵרוֹת אָמַר ״אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם״ (בראשית מא:ט), הַיְינוּ שְׁנֵי חֲטָאִים אֵלּוּ, מַה שֶּׁחָטָא לְיוֹסֵף וּלְפַרְעֹה. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (בראשית רבה פט, ג) שֶׁיּוֹסֵף חָטָא בָּזֶה שֶׁתָּלָה בִּטְחוֹנוֹ בְּשַׂר הַמַּשְׁקִים, וְאָמַר שְׁנֵי פְּעָמִים לְשׁוֹן זְכִירָה: ״כִּי אִם זְכַרְתַּנִי״ וְגוֹ׳ (בראשית מ:יד), ״וְהִזְכַּרְתַּנִי״ וְגוֹ׳ (שם), וּכְנֶגְדָּם נֶעֱנַשׁ בְּכֶפֶל הַשִּׁכְחָה: ״וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ״ (בראשית מ:כג).

וְעַל צַד הָרֶמֶז נוּכַל לוֹמַר, כִּי בִּזְמַן שֶׁאָמַר יוֹסֵף ״אִם זְכַרְתַּנִי״ וְהוּא לְשׁוֹן תְּנַאי, כְּאִלּוּ אָמַר ״אִם זְכַרְתַּנִי יֵשׁ תִּקְוָה, וְאִם לֹא אָבְדָה הַתִּקְוָה״, נִמְצָא שֶׁשְּׁנֵי תֵיבוֹת אֵלּוּ כּוֹלְלִים עִקַּר הֶעָוֹן. עַל כֵּן כְּנֶגְדָּם יָצָא בַּת קוֹל וְאָמַר ״תִּשְׁכַּח״, כִּי ״תִּשְׁכַּח״ עוֹלֶה לְמִסְפַּר ״אִם זְכַרְתַּנִי״. וְעַל כֵּן נִתַּן הַדִּין שֶׁיִּהְיֶה אָסוּר עוֹד שְׁתֵּי שָׁנִים, כִּי יְמוֹת הַשָּׁנָה שס״ה יָמִים, שְׁתֵּי פְּעָמִים שס״ה עוֹלֶה תש״ל כְּמִסְפַּר ״תִּשְׁכַּח״. וְעַל כֵּן הַדִּין נוֹתֵן שֶׁיִּהְיֶה אָסוּר עוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים, כִּי ״מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים״ (בראשית מא:א) מוֹרֶה שֶׁהָיוּ שָׁנִים שְׁלֵמִים מִיּוֹם אֶל יוֹם כְּדֵי לְמַלֹּאות מִסְפַּר ״תִּשְׁכַּח״, וְעוֹד שְׁנֵי יָמִים הַנּוֹסָפִים כְּנֶגֶד שְׁנֵי תֵּיבוֹת אֵלּוּ שֶׁאָמַר ״וְהִזְכַּרְתַּנִי״ ״וְהוֹצֵאתַנִי״. וְזֶה יוֹתֵר מְחֻוָּר מִמַּה שֶּׁאָמְרוּ קְצָתָם שֶׁשְּׁתֵּי שָׁנִים אֵלּוּ כְּנֶגֶד שְׁתֵּי תֵּיבוֹת אֵלּוּ, וְקָשֶׁה לָמָּה דַּוְקָא שָׁנִים וְלֹא חֳדָשִׁים אוֹ יָמִים. וּלְהַנָּחָתֵנוּ יִהְיוּ בֶּאֱמֶת שְׁנֵי יָמִים כְּנֶגְדָּם, וְיִתְבָּאֵר זֶה עוֹד בְּסָמוּךְ פָּרָשַׁת מִקֵּץ בעז״ה.

וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁלֹּא שְׁכָחוֹ בַּתְּחִלָּה, לֹא זָכַר שְׁמוֹ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלָיו יוֹסֵף, דִּכְתִיב (בראשית מ:יד) ״זְכַרְתַּנִי״.

וְעוֹד מוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁשְּׁכָחוֹ גַּם מִלִּבּוֹ. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה כִּי לְצַד שֶׁהֶחְלִיט שֶׁלֹּא לְזָכְרוֹ, נִשְׁכַּח מִלִּבּוֹ, כִּי אִם הָיָה בְּלִבּוֹ וּבְדַעְתּוֹ צַד אֶחָד לְזָכְרוֹ, בְּאֶמְצָעוּת זֶה הָיָה קְצָת נִזְכָּר, אֶלָּא לְצַד הֶחְלֵט הַדָּבָר נִשְׁכַּח מִמֶּנּוּ (מלבו). וְאוּלַי יִרְמֹז עוֹד וַיִּשְׁכָּחֵהוּ שֶׁהָיָה מַשְׁכִּיחוֹ מִלִּבּוֹ וּמִדַּעְתּוֹ עֵת עֲלוֹת עַל זִכְרוֹנוֹ עַד עֵת קֵץ שֶׁפָּקַד ה׳ אֶת יוֹסֵף וַיִּזְכְּרֵהוּ. וְאוּלַי שֶׁיִּרְמֹז בְּאָמְרוֹ וַיִּשְׁכָּחֵהוּ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וַיִּשְׁכַּח הוּא, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא שְׁכָחוֹ וַיִּזְכְּרֵהוּ לְטוֹבָה, וַיְהִי מִקֵּץ וְגוֹ׳, וְאָז שַׂר הַמַּשְׁקִים זָכַר אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ.

חסלת פרשת וישב