וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם וְהִנֵּ֖ה עֹמֵ֥ד עַל־הַיְאֹֽר׃

ויהי מקץ. כְּתַרְגּוּמוֹ מִסּוֹף, וְכָל לְשׁוֹן קֵץ סוֹף הוּא:

על היאר. כָּל שְׁאָר נְהָרוֹת אֵינָם קְרוּיִין יְאוֹרִים חוּץ מִנִּילוּס, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הָאָרֶץ עֲשׂוּיִם יְאוֹרִים יְאוֹרִים בִּידֵי אָדָם וְנִילוּס עוֹלֶה בְּתוֹכָם וּמַשְׁקֶה אוֹתָם, לְפִי שֶׁאֵין גְּשָׁמִים יוֹרְדִין בְּמִצְרַיִם תָּדִיר כִּשְׁאָר אֲרָצוֹת:

וַהֲוָה מִסּוֹף תַּרְתֵּין שְׁנִין וּפַרְעֹה חָלֵם וְהָא קָאֵם עַל נַהֲרָא

ויהי מקץ. לא פירש הכתוב תחלת זה החשבון וכן "ויהי מקץ ארבעים שנה" (ש"ב טו ז) וכן "ובעוד ששים וחמש שנה" (ישעי' ז ח), וכן "ויהי בשלשים שנה" (יחז' א א), ויתכן להיות שזה החשבון ליציאת שר המשקים מבית הסהר או לשבת יוסף שם

וטעם ימים כבר בארתיו:

ופרעה חלם. היה חולם, וכן ורבקה שומעת (בראשית כז, ה):

עַל הַיְאוֹר כָּל שְׁאָר נְהָרוֹת אֵינָם קְרוּיִים יְאוֹרִים חוּץ מִנִּילוּס, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הָאָרֶץ עֲשׂוּיָה יְאוֹרִים יְאוֹרִים בִּידֵי אָדָם וְנִילוּס עוֹלֶה בְּתוֹכָם, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"א:א'). אֲבָל אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ"א:א') תִּרְגֵּם יְאוֹר - "נַהֲרָא", רַק תִּרְגֵּם "עַל יְאוֹרֵיהֶם" (שמות ז יט) עַל "אֲרִיתֵּיהוֹן" כִּי הֻצְרַךְ שָׁם לְהַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם מִפְּנֵי שֶׁהִזְכִּיר "עַל נַהֲרוֹתָם וְעַל יְאוֹרֵיהֶם", וְהִנֵּה כֻּלָּם יִקָּרְאוּ לְדַעְתּוֹ יְאוֹרִים, הַגְּדוֹלִים נִקְרָאִים נְהָרוֹת וִיאוֹרִים, וְאֵלּוּ הָעֲשׂוּיִים חֲפִירוֹת אֲרֻכּוֹת בִּידֵי אָדָם גַּם הֵם יִקָּרְאוּ יְאוֹרִים. וּמָצִינוּ כִּי חִדֶּקֶל נִקְרָא יְאוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דניאל י ד) "וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הוּא חִדָּקֶל וְהִנֵּה אִישׁ אֶחָד לָבוּשׁ הַבַּדִּים", וּכְתִיב (שם יב ה) "וְהִנֵּה שְׁנַיִם אֲחֵרִים עֹמְדִים אֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר וְאֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר וַיֹּאמֶר לָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר". וּלְדַעְתִּי כְּדִבְרֵי אוּנְקְלוֹס כֵּן הוּא, כִּי יְאוֹר וְנָהָר לְשׁוֹן אֶחָד וּשְׁנֵיהֶם לְשׁוֹן אוֹרָה, וְכֵן הַגֶּשֶׁם נִקְרָא אוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לו ל) "הֵן פָּרַשׂ עָלָיו אוֹרוֹ יָפִיץ עֲנַן אוֹרוֹ" (שם לז יא), וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (ב"ר כו ז), כָּל אוֹרָה הָאֲמוּרָה בֶּאֱלִיהוּא בִּירִידַת גְּשָׁמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְאוּלַי בַּעֲבוּר שֶׁהַגְּשָׁמִים בְּסִבַּת הַמְּאוֹרוֹת, וְהַנְּהָרוֹת יֵעָשׂוּ מֵהֶם, יִתְיַחֲסוּ אֶל הָאָבוֹת:

ויהי מקץ שנתים ימים - שתי שנים שלמות, כדכתיב: ימים תהיה גאולתו, ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה. וכן: ימים או עשור. וכן: למועדה מימים ימימה בפסח מדבר שהוא משנה לשנה שלימה. אבל מקץ שנתים, בלא ימים היה משמע מקץ שנה ויום אחד, כדכתיב: בן שנתו בתוך השנה קורהו בן שנתו.

וַיְהִי מִקֵּץ... וּפַרְעֹה חוֹלֵם. בִּהְיוֹתוֹ חוֹלֵם עִנְיְנֵי רַעְיוֹנָיו, חָלַם גַּם כֵּן שֶׁהָיָה עוֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְאוֹר, כְּאָמְרָם רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות נה.): "כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָר בְּלֹא תֶּבֶן, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַחֲלוֹם בְּלֹא דְּבָרִים בְּטֵלִים".

ויהי מקץ פרש״‎י כתרגומו מסוף וכו׳‎ לומר אם תפרשהו אחר לשון העברי יש פתחון פה לבעל דין לחלוק ולומר שהוא דוגמא ומקצה אחיו לקח ומשמע כשעברו מקצת שתי השנים שיצא שר המשקים. עכשיו בא התרגום ללמדינו כשעברו כל השתי שנים ופרעה חלם. ועוד מצינו מקץ שהוא לשון תחלה מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו, דירמיה.

שנתים ימים משיצא שר המשקים מבית הסוהר פי׳‎ שתי שנים, אם כתב שנתים בלא ימים הייתי אומר חסרות, מקץ שנה ויום אחד, כמו בן שנתו, שבתוך השנה קורהו בן שנתו, הלכך כתב לך ימים ללמדנו לומר שתי שנים מימים שלמים מיום ליום, וכן חדש ימים חדש שלם מימים. ד״‎א מקץ שנתים אחר הזמן שנגזר עליו להיות בבית האסורים. כמו ששנו רבותינו במסכת סוטה שרצה לשכב עם אשת פוטיפר ונראה לו דמות דיוקנו של אביו וכבש את יצרו ונעץ צפרניו בקרקע ויצא מהם זרע וראוי היה יוסף לצאת ממנו שנים עשר שבטים כדרך שיצא מיעקב אלא שיצא הזרע מבין עשרה צפורני ידיו ולא הוליד רק השנים. ונגדם נגזר עליו להיות חבוש עשר שנים ולקץ שתי שנים אחר גזירה זו, ופרעה חלם וגו'. דהא קים לן בן שבע עשרה היה כשנמכר, ושנה עמד בבית המצרי כדכתיב בבית ובשדה בית אלו ימות הגשמים ובשדה אלו ימות החמה, ובעמדו לפני פרעה על ידי הפתרון, בן שלשים שנה היה אם כן צריך לומר שהיה חבוש שתים עשרה שנה.

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים. לְפִי שֶׁלֹּא פֹּרַשׁ בַּמִּקְרָא מָתַי הִתְחִילוּ שְׁתֵּי שָׁנִים אֵלּוּ, עַל כֵּן אָמְרוּ רז״ל (בראשית רבה פ״ט ב) שֶׁשְּׁתֵּי שָׁנִים אֵלּוּ הֻזְקַק לִהְיוֹת אָסוּר בְּבֵית הַסֹּהַר יוֹתֵר מִן הַנִּגְזָר עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁתָּלָה בִּטְחוֹנוֹ בְּשַׂר הַמַּשְׁקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מ, ה) ״אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה׳ מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים״, אֵלּוּ הַמִּצְרִים שֶׁנִּקְרְאוּ ״רַהַב״. וְיֵשׁ לְהַקְשׁוֹת, מַה זֶּה שֶׁאָמַר ״אֲשֶׁר שָׂם ה׳ מִבְטַחוֹ״? הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״אֲשֶׁר שָׂם בַּה׳ מִבְטַחוֹ״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה י״ז, ז) ״בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה׳ וְהָיָה ה׳ מִבְטַחוֹ״. וּמִלְּבַד הַכֶּפֶל שֶׁבְּפָסוּק זֶה, צָרִיךְ הַלָּשׁוֹן גַּם כֵּן תִּקּוּן בְּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וְהָיָה ה׳ מִבְטַחוֹ״. וְעוֹד קָשֶׁה, לָמָּה קָרָא לַמִּצְרִים ״רְהָבִים״ וְלֹא קְרָאָם בַּשֵּׁם הַמְּפֻרְסָם?

וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, שֶׁבְּנוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזוֹ מַעֲלָה בְּיֶתֶר שְׂאֵת עַל חֲבֵרוֹ, אֵינוֹ זוֹכֵר אֶת חֲבֵרוֹ הַקָּטָן מֵעֶרְכּוֹ וּבַל יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ עַל שְׂפָתָיו מִצַּד רוּם לְבָבוֹ. וְזוֹ הִיא טַעֲנַת הַפִילוֹסוֹפִים עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֵאמֹר, שֶׁלְּגֹדֶל רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בַּשְּׁפָלִים בְּכָל מַה שֶּׁתַּחַת גַּלְגַּל הַיָּרֵחַ. וּלְבַטֵּל דֵּעָה נִפְסָדָה זוֹ, נֶאֱמַר (שמואל א ב, ג) ״אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה, יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם, כִּי אֵל דֵּעוֹת ה׳ וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת״. רְצוֹנוֹ לוֹמַר, אַל תְּדַבְּרוּ שֶׁמִּצַּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּבוֹהַּ מֵעַל כָּל גְּבוֹהִים, אֵין לוֹ יְדִיעָה בִּפְרָטֵי מַעֲשֵׂינוּ, כִּי ״אֵל דֵּעוֹת ה׳״ שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְדִיעָה בְּכֻלָּם, ״וְלוֹ נִתְכְּנוּ״ כָּל עֲלִילוֹת מַעֲשֵׂה אִישׁ. וּכְדֵי לְאַמֵּת דָּבָר זֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹכֵן אֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ, צֵרֵף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת שֶׁל מִסְפָּר מוּעָט יוֹתֵר מִכָּל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבְּאָלֶ״ף בֵּי״ת. כְּשֶׁתִּכְתּוֹב יוֹ״ד הֵ״א וָא״ו הֵ״א, הִסְתַּכֵּל בְּכָל הָאוֹתִיּוֹת כְּשֶׁתִּכְתְּבֵם בְּמִלּוּאָם, לֹא תִּמְצָא שׁוּם אוֹת שֶׁיַּעֲלֶה לְמִסְפָּר מוּעָט כְּמוֹ אֵלּוּ. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה יא.) ״אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עִנְוְתָנוּתוֹ וְכוּ׳. מִן הַכְּתוּבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, ה) ׳סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ׳״. רְצוֹנוֹ לוֹמַר, שַׁבְּחוּהוּ ״בְּיָהּ שְׁמוֹ״, כִּי עִם הֱיוֹתוֹ ״רֹכֵב בָּעֲרָבוֹת״, גָּבוֹהַּ מִכֹּל, אַף עַל פִּי כֵן ״יָהּ שְׁמוֹ״, שֶׁהֵם הָאוֹתִיּוֹת הַקְּטַנִּים בְּמִסְפָּר, וְהַתֵּבָה רַק בַּעֲלַת שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, דְּהַיְנוּ הַמּוּעָט בְּצֵרוּף הָאוֹתִיּוֹת. וְכָל זֶה מוֹפֵת עַל עִנְוְתָנוּתוֹ יִתְבָּרַךְ.

וּלְפִי זֶה מַהוּת הַשֵּׁם הַגָּדוֹל, הוּא מוֹפֵת וּבִטָּחוֹן לַתַּחְתּוֹנִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זוֹכְרָם וּמַשְׁגִּיחַ בָּהֶם, שֶׁלֹּא יִהְיֶה פִּתְחוֹן פֶּה אֶל הַמְּעַרְעֵר לוֹמַר שֶׁלְּגֹדֶל רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עָזַב ה׳ אֶת הָאָרֶץ, וְלֹא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם שֶׁאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ וְזוֹכֵר אֶת מִי שֶׁהוּא לְמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּמַדְרֵגָה. עַל שְׁנֵי הַנָּחוֹת אֵלּוּ נֶאֱמַר פָּסוּק זֶה: עַל הַנָּחָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁיִּבְטַח בַּה׳, אָמַר ״אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה׳ מִבְטַחוֹ״ (תהלים מ:ה), כִּי מַהוּת הַשֵּׁם הַגָּדוֹל וְקַטְנוּתוֹ הוּא מִבְטַחוֹ, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְחַבֵּר לַשְּׁפָלִים. לְכָךְ לֹא נֶאֱמַר ״בַּה׳״, כִּי ״ה׳״ דְּהַיְנוּ מַהוּת הַשֵּׁם הוּא מִבְטַחוֹ. וְעַל זֶה אָמַר ״בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה׳״ (ירמיה יז:ז), וּבְמָה יִהְיֶה בָּטוּחַ? עַל זֶה אָמַר ״וְהָיָה ה׳ מִבְטַחוֹ״ - מַהוּת הַשֵּׁם הוּא מִבְטַחוֹ. וְעַל הַנָּחָה שְׁנִיָּה, שֶׁלֹּא לִבְטֹחַ בָּאָדָם, כִּי רוּם לְבָבוֹ מְבִיאוֹ לִידֵי שִׁכְחָה עַל דֶּרֶךְ ״וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה׳״ (דברים ח:יד), אָמַר ״וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים״ (תהלים מ:ה), כִּי ״רַהַב״ הוּא לְשׁוֹן רוּם לֵב וְגַסּוּת רוּחַ, כִּי אֵין לִפְנוֹת פְּנֵי מִבְטַחוֹ אֶל בָּשָׂר וָדָם, כִּי מִצַּד רַהֲבוֹ וְגַסּוּת רוּחוֹ אֵינוֹ פּוֹנֶה אֶל הַבּוֹטֵחַ אֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף״ (בראשית מ:כג) - מִצַּד שֶׁנַּעֲשָׂה שַׂר הַמַּשְׁקִים וְהוּשַׁב עַל כַּנּוֹ וְנַעֲשָׂה שַׂר וְחָשׁוּב, עַל כֵּן לֹא זָכַר אֶת יוֹסֵף, כִּי הָיָה בְּעֵינָיו נִבְזֶה וּשְׁפַל אֲנָשִׁים. עַל כֵּן קָרָא לְמִצְרַיִם ״רְהָבִים״. וּמַה שֶּׁנִּגְזַר עַל יוֹסֵף לִהְיוֹת אָסוּר שְׁתֵּי שָׁנִים, לְפִי שֶׁחֵטְא זֶה הוּא כָּפוּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה יז:ה) ״אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ וּמִן ה׳ יָסוּר לִבּוֹ״. לְפִיכָךְ נִגְזַר שָׁנָה אַחַת כְּנֶגֶד הַבִּטָּחוֹן בְּאָדָם, כִּי זְמַן הַשִּׁכְחָה שָׁנָה, כְּמֵת הַמִּשְׁתַּכֵּחַ מִלֵּב אַחַר שָׁנָה, וְעוֹד שָׁנָה אַחַת כְּנֶגֶד ״וּמִן ה׳ יָסוּר לִבּוֹ״.

וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ עוֹד בַּפָּסוּק ״וְהָיָה ה׳ מִבְטַחוֹ״, לְפִי שֶׁכַּמָּה מַדְרֵגוֹת יֵשׁ בְּמִדַּת הַבִּטָּחוֹן, זְכָרָם רַבֵּינוּ בְּחַיֵּי בְּפָרָשָׁה זוֹ. וּמַדְרֵגָה אַחֲרוֹנָה הוּא הַבּוֹטֵחַ בַּה׳ בְּלֹא סִבָּה, שֶׁלֹּא יַחֲשֹׁב לוֹמַר ״הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲשֶׂה לִי דָּבָר זֶה עַל יְדֵי סִבָּה זוֹ״, לְפִי שֶׁאֵין הָאָדָם יוֹדֵעַ אֵיזוֹ סִבָּה לְטוֹבָתוֹ, כִּי אוּלַי יַחֲשֹׁב אָדָם שֶׁדָּבָר זֶה סִבָּה לִמְצִיאַת מְבֻקָּשׁוֹ, וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא הֵפֶךְ מִן כַּאֲשֶׁר זָמַם. עַל כֵּן נֶאֱמַר (תהלים לז, ה) ״וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה״, רָצָה לוֹמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲשֶׂה הַסִּבּוֹת אֲשֶׁר יֵרָאוּ טוֹב בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלֹא אַתָּה תִּבְחַר בָּהֶם. וְאִלּוּ נֶאֱמַר בְּכָל מָקוֹם ״בְּטַח בַּה׳״, הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁיִּתְלֶה הַבִּטָּחוֹן בְּאֵיזוֹ סִבָּה. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וְהָיָה ה׳ מִבְטַחוֹ״, רָצָה לוֹמַר הַשֵּׁם עַצְמוֹ מִבְטַחוֹ בְּזוּלַת סִבָּה. וּמִזֶּה הַמִּין הָיָה בִּטְחוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁבְּלִי סָפֵק בָּטַח בַּה׳, זוּלַת שֶׁתָּלָה הַסִּבָּה בְּשַׂר הַמַּשְׁקִים. עַל כֵּן הֶרְאוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁאֵין זֶה סִבַּת גְּאֻלָּתוֹ מַה שֶּׁחָשַׁב הוּא, כִּי אִם עֲצַת ה׳ הִיא תָקוּם.

וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר. וּפַרְעֹה אָמַר ״עַל שְׂפַת הַיְאֹר״ (בראשית מא:ג). בַּחֲלוֹמוֹ רָאָה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עוֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר, וּפַרְעֹה לֹא הִזְכִּיר ״מִן הַיְאֹר״. בַּחֲלוֹמוֹ נֶאֱמַר ״וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת״ (בראשית מא:ג), וּפַרְעֹה לֹא הִזְכִּיר זֶה. וְכִפְשׁוּטוֹ, לֹא הִזְכִּיר זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבִין יוֹסֵף שֶׁלֹּא הָיוּ נִרְאִין רָעוֹת כִּי אִם בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ אֵצֶל הַטּוֹבוֹת, אֲבָל כְּשֶׁלֹּא עָמְדוּ אֶצְלֵיהֶם לֹא הָיוּ נִרְאִין רָעוֹת כָּל כָּךְ, לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ רָעוֹת כִּי אִם בְּעֵרֶךְ הַטּוֹבוֹת. עַל כֵּן לֹא הִזְכִּיר פַּרְעֹה זֶה כְּדֵי שֶׁיָּבִין שֶׁהָיוּ רָעוֹת מִצַּד עַצְמָן, וּכְדֵי לְחַזֵּק הָעִנְיָן אָמַר בִּמְקוֹם זֶה ״לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ״ (בראשית מא:יט), כִּי זֶה מוֹרֶה שֶׁנִּרְאוּ רָעוֹת גַּם מִצַּד עַצְמָן. וְכֵן פָּתַר יוֹסֵף אֶת זֶה בְּאָמְרוֹ ״וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע״ (בראשית מא:ל), שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁלֹּא יִהְיֶה רָעָב מַמָּשׁ אֶלָּא לְמִי שֶׁזּוֹכֵר שְׁנֵי הַשָּׂבָע וְרוֹאֶה כְּנֶגְדָּם הַהֶעְדֵּר בִּשְׁנֵי הָרָעָב, אֲבָל לְמִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֵר שְׁנֵי הַשָּׂבָע לֹא יִהְיֶה בְעֵינָיו הָרָעָב גָּדוֹל כָּל כָּךְ. עַל כֵּן אָמַר ״וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע״, לְפִי שֶׁהָיוּ שְׁנֵי רָעָב רָעִים מִצַּד עַצְמָם, אֲפִלּוּ בְּעֵינֵי מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֵר שְׁנֵי הַשָּׂבָע. פַּרְעֹה רָאָה ״יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאוֹת בָּשָׂר״ (בראשית מא:ב), וּלְיוֹסֵף אָמַר כִּי רָאָה ״בְּרִיאוֹת בָּשָׂר וִיפֹת תֹּאַר״ (בראשית מא:יח). וְיֵשׁ בָּזֶה שְׁנֵי שִׁנּוּיִים, דְּהַיְנוּ שִׁנּוּי הַלָּשׁוֹן מִ״מַּרְאֶה״ לְ״תֹאַר״, וְהִפּוּךְ הַלָּשׁוֹן לְהַזְכִּיר ״בְּרִיאוֹת בָּשָׂר״ בַּתְּחִלָּה. וְכֵן נִמְצְאוּ הַרְבֵּה שִׁנּוּיִים בְּסִפּוּר חֲלוֹמוֹ מִמַּה שֶׁרָאָה.

וְאוֹמֵר אֲנִי לְיַשֵּׁב כֻּלָּם בְּהַצָּעָה אַחַת לְקוּחָה מִדִּבְרֵי הַמְפָרְשִים, שֶׁפַּרְעֹה הָיָה מַחֲזִיק אֶת הַיְאוֹר לֶאֱלוֹהַּ, וְעַל כֵּן לֹא רָצָה לוֹמַר ״הִנְנִי עוֹמֵד עַל הַיְאוֹר״, כִּי רָצָה לַחֲלוֹק כָּבוֹד לֵאלוֹהוֹ. וּבָזֶה יְתוֹרְצוּ כָּל הַשִּׁנּוּיִים הַנִּזְכָּרִים, כִּי מִטַּעַם זֶה לֹא רָצָה לוֹמַר שֶׁהַפָּרוֹת הָרָעוֹת עָלוּ מִן הַיְאוֹר, כִּי לֹא רָצָה לְיַחֵס שׁוּם דָּבָר רַע לֵאלוֹהוֹ, בְּחָשְׁבוֹ כִּי הוּא מוֹשֵׁל עַל הַטּוֹבוֹת לְבַד וּמִמֶּנּוּ לֹא יֵצֵא דָּבָר רָע. וְאוּלַי חָשַׁב שֶׁיֵּשׁ אֱלוֹהַּ אַחֵר מוֹשֵׁל עַל הָרָעוֹת, כְִּדַעַת הַמָאנִ״י שֶׁהֵבִיא בַּעֲקֵדָה פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן. וְאוּלַי שֶׁעַל זֶה אָמַר פַּרְעֹה (שמות י י) ״רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם״, שֶׁהַמּוֹשֵׁל עַל הָרָעוֹת נֶגֶד פְּנֵיכֶם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר (שמואל א ב ג) ״אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה״, לוֹמַר שֶׁשְּׁנֵי גְּבוֹהִים יֵשׁ, אֶחָד מוֹשֵׁל עַל הַטּוֹבוֹת וְאֶחָד עַל הָרָעוֹת. לְכָךְ אָמַר מִיָּד ״ה׳ מֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר״, רוֹצֶה לוֹמַר פּוֹעֵל כָּל הַהֲפָכִים וְהַכֹּל יוֹצֵא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְכֵן נֶאֱמַר (דברים לב לט) ״רְאוּ כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְגוֹ׳, אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא״, וְכֶפֶל ״אֲנִי אֲנִי״ דּוּגְמַת כֶּפֶל ״גְּבֹהָה גְבֹהָה״.

וְהִנֵּה מִטַּעַם זֶה, לֹא אָמַר פַּרְעֹה ״וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת וַתֹּאכַלְנָה״, לְפִי שֶׁהָיָה מַשְׁמָע מִזֶּה כְּאִלּוּ עָשׂוּ מִלְחָמָה בֵּינֵיהֶם עַד כִּי הִגְדִּיל הַמּוֹשֵׁל עַל הָרָעוֹת, עַל כֵּן תֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרָעוֹת אֶת הַטּוֹבוֹת. כִּי לְשׁוֹן ״וַתַּעֲמֹדְנָה״ מוֹרֶה שֶׁלֹּא בָּאוּ לְכַתְּחִלָּה לְהִכָּנֵס בְּתוֹךְ הָרָעוֹת כְּדֵי לְהַשְׂבִּיעָם וּלְבַטֵּל רַעֲבוֹנָם, שֶׁהֲרֵי עָמְדוּ אֶצְלָם. אִם כֵּן הָיָה דַּעְתָּם לַעֲמֹד, זוּלַת שֶׁגָּבְרוּ עֲלֵיהֶן הָרָעוֹת וּבָלְעוּ אוֹתָם בְּעַל כָּרְחָם. וְזֶה גְּנַאי לֵאלֹהוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ כֹּחַ לְהַצִּיל אֶת הַטּוֹבוֹת הַמּוּשְׁפָּעוֹת מֵאִתּוֹ. עַל כֵּן שִׁנָּה פַּרְעֹה וְאָמַר ״וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה״, וְרָצָה בָּזֶה שֶׁמֵּעַצְמָם מֵרְצוֹנָם הַטּוֹב נִכְנְסוּ אֶל תּוֹךְ הָרָעוֹת לְהַשְׂבִּיעַ רַעֲבוֹנָם. וְכָל זֶה מִמִּדַּת טוּבוֹ שֶׁל אֱלֹהוּת שֶׁלּוֹ, שֶׁרָצָה לְהֵיטִיב וּלְתַקֵּן הָרָעוֹת. וְאִם כֵּן, לֹא בָּאוּ לְכַתְּחִלָּה כִּי אִם כְּדֵי לָבֹא אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא כְּדֵי לַעֲמֹד שָׁמָּה, עַל כֵּן לֹא אָמַר ״וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת״. וְהֵעִיד שֶׁלֹּא הוֹעִיל כְּלוּם, כִּי ״לֹא נוֹדַע כִּי בָּאוּ אֶל קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע כְּבַתְּחִלָּה״, לְפִי שֶׁהָיוּ בְּתַכְלִית הָרֹעַ, וְעַל כֵּן הֻצְרַךְ לְהָעִיד ״לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהִזְכִּיר זֶה שֶׁלֹּא יֹאמַר שֶׁקֹּדֶם הַלַּיְלָה רָאָה פָּרוֹת רָעוֹת כָּאֵלּוּ וְהָיָה מִתְפָּעֵל מֵרְאִיַּת חִדּוּשׁ כָּזֶה, עַל כֵּן בָּא לוֹ חֲלוֹם זֶה, כִּי כָּךְ הַמִּנְהָג, שֶׁמָּה שֶׁאָדָם רוֹאֶה דָּבָר חִדּוּשׁ בַּיּוֹם וּמְהַרְהֵר בּוֹ, נִרְאֶה אֵלָיו בַּחֲלוֹם. עַל כֵּן אָמַר ״לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ״, וְזֶה מוֹפֵת שֶׁחֲלוֹם זֶה מִן הַחֲלוֹמוֹת הַצּוֹדְקִים.

וְהִנֵּה עִנְיַן יְפוֹת מַרְאֶה וְתֹאַר, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא יִצְדַּק זֶה בִּבְהֵמוֹת כִּי אִם בַּמִּין הָאֱנוֹשִׁי, עַל כֵּן שִׁנָּה מִמַּרְאֶה לְתֹאַר, וְעַל כֵּן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁהוּא סִימָן לַבְּרִיּוֹת. וְלִי נִרְאֶה שֶׁאֵין הַדָּבָר כֵּן, שֶׁהֲרֵי הַפָּסוּק אָמַר כֵּן שֶׁהֶרְאוּ לוֹ יְפוֹת מַרְאֶה, אִם כֵּן וַדַּאי שַׁיָּךְ הוּא גַּם בִּבְהֵמוֹת. וְעוֹד, וְכִי מַרְאִין לְאָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בְּנִמְצָא, כְּגוֹן פִּילָא דְעַיֵּיל בְּקוּפָא דְמַחֲטָא? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁשַּׁיָּךְ גַּם בִּבְהֵמוֹת, וְהוּא כְּשֶׁכָּל אֵבָרֶיהָ מְלֵאוֹת בָּשָׂר וְאֵינָהּ כְּחוּשָׁה, זֶהוּ יִפּוּי מַרְאֶה שֶׁלָּהּ. וּבְרִיאוֹת בָּשָׂר הוּא פֵּרוּשׁ עַל יְפוֹת מַרְאֶה, כִּי זוּלַת זֶה בַּמֶּה יִוָּדַע אֵיפֹה אִם הַבָּשָׂר בִּפְנִים בָּרִיא אוֹ חוֹלֶה, אִם לֹא עַל יִפּוּי מַרְאֶה שֶׁלָּהּ הַמֵּעִיד עַל בְּרִיאוּת הַבָּשָׂר שֶׁבִּפְנִים? וְהַתֹּאַר הוּא עִנְיָן אַחֵר שֶׁאֵינוֹ תָּלוּי בִּבְרִיאַת הַבָּשָׂר, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה״ (בראשית כט יז), כִּי עִנְיָנוֹ צוּרַת הַפַּרְצוּף. דֶּרֶךְ מָשָׁל אִם אֵין הַחוֹטֶם עָקֹם אוֹ אָרֹךְ מִן הָרָאוּי לִהְיוֹת, וְכֵן הָעֵינַיִם וְשְׂפָתַיִם וְכַיּוֹצֵא בָהֶם. וְהִנֵּה פָּסוּק זֶה אוֹמֵר שֶׁרָאָה מִן הַיְאוֹר עוֹלוֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאוֹת בָּשָׂר, וְזֶה דָּבָר טִבְעִי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּיְאוֹר כֹּחַ אֱלֹהִי, מִכָּל מָקוֹם פְּעֻלָּתוֹ הַטִּבְעִית הִיא שֶׁהַמַּיִם מַשְׁקִים הָאָרֶץ וְגוֹרְמִים לְהַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה עַד שֶׁיִּהְיוּ דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים. אֲבָל אֵין בַּיְאוֹר כֹּחַ לַעֲשׂוֹתָם יְפוֹת תֹּאַר בְּחוֹטֶם וְעֵינַיִם וָפֶה שֶׁיִּהְיוּ יְשָׁרִים וְלֹא עֲקֻמִּים וְלֹא גְּדוֹלִים אוֹ קְטַנִּים מִן הָרָאוּי לִהְיוֹת, כִּי זֶהוּ פֹּעַל אֱלֹהִי אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת כָּל בְּרוּאָיו יְשָׁרִים בְּתָאֳרָם. וּפַרְעֹה לִכְבוֹד אֱלוֹהוֹ לִסְבָרָתוֹ הַנִּבְעָרָה שֶׁחָשַׁב שֶׁיֵּשׁ בַּיְאוֹר כֹּחַ אֱלוֹהַּ, עַל כֵּן יִחֵס כֹּחַ זֶה לֵאלוֹהוֹ לוֹמַר שֶׁעָלוּ מִן הַיְאוֹר בְּרִיאוֹת בָּשָׂר וִיפוֹת תֹּאַר, לוֹמַר לְךָ לֹא זוֹ שֶׁהֶעֱלָה בְּרִיאוֹת בָּשָׂר, שֶׁזֶּה אֵינוֹ חִדּוּשׁ כָּל כָּךְ, כִּי כָל הַיַּמִּים יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת זֶה בְּטִבְעָם, אֶלָּא אֲפִלּוּ יְפוֹת תֹּאַר גָּרַם גַּם כֵּן הַיְאוֹר, כִּי הוּא בְּרָאָם עַל תְּכוּנָה זוֹ לְפִי דַּעְתּוֹ. עַל כֵּן הִקְדִּים בְּסִפּוּר זֶה בְּרִיאוֹת בָּשָׂר לִיפוֹת תֹּאַר, דֶּרֶךְ ״לֹא זוֹ אַף זוֹ״. וְאֵצֶל הָרָעוֹת הָפַךְ הַדְּבָרִים וְאָמַר ״דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר וְדַקּוֹת בָּשָׂר״, לוֹמַר לֹא זוֹ שֶׁהָיוּ רָעוֹת תֹּאַר וּמַרְאֵיהֶן מְשֻׁנֶּה, כִּי זֶה אֵין בּוֹ כָּל כָּךְ נַפְקוּתָא וְהֶעְדֵּר הַפְּעֻלָּה אֵינוֹ חִדּוּשׁ כָּל כָּךְ, אֶלָּא הָיוּ אֲפִלּוּ רַקּוֹת בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַטֶּבַע, וְיֵשׁ בּוֹ נַפְקוּתָא.

וּרְאָיָה בְּרוּרָה לִדְבָרֵינוּ, מַה שֶּׁאָמַר פַּרְעֹה ״וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הַדַּקּוֹת וְהָרָעוֹת אֵת שֶׁבַע פָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת הַבְּרִיאוֹת״, לָמָּה לֹא הִזְכִּיר עִנְיַן הַתֹּאַר בְּשׁוּם אֶחָד מֵהֶם, לֹא בַּטּוֹבוֹת וְלֹא בָּרָעוֹת? אֶלָּא וַדַּאי לְפִי שֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה וּמוֹרִיד לְעִנְיַן הַבְּרִיאוּת וְהָאֲכִילָה, כִּי לֹא הָיוּ רְעֵבִים בְּיוֹתֵר מִצַּד הֱיוֹתָם רָעוֹת תֹּאַר, כִּי אִם מִצַּד הֱיוֹתָם רָעוֹת מַרְאֶה, דְּהַיְנוּ כְּחוּשִׁים. גַּם לֹא אָכְלוּ אֶת הַטּוֹבוֹת מִצַּד הֱיוֹתָם יְפוֹת תֹּאַר, כִּי אִם מִצַּד הֱיוֹתָם בְּרִיאוֹת בָּשָׂר, דְּהַיְנוּ יְפוֹת מַרְאֶה. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת״ וְלֹא אָמַר ״שֶׁבַע הַפָּרוֹת״, לְפִי שֶׁשֶּׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לֹא הָיוּ רְצוּפִים, שֶׁהֲרֵי מִשֶּׁבָּא יַעֲקֹב אַחַר שְׁנָתַיִם פָּסַק הָרָעָב וְחָזַר בְּמוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר (בראשית נ י) פָּרָשַׁת וַיְחִי בְּגֹרֶן הָאָטָד בְּעֶזְרַת ה׳ (בראשית מט י).

וּמַה שֶּׁהוֹסִיף לְשׁוֹן ״צְנֻמוֹת״ בַּשִּׁבֳּלִים, לְפִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה שְׁמִיעָה לִרְאִיָּה, כִּי פַּרְעֹה רָאָה שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת, וְיֵשׁ לִפְעָמִים שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם גַּרְגְּרִים דַּקִּים, וּפַרְעֹה רָאָה אוֹתָם בְּעֵינָיו שֶׁהָיוּ רֵקִים וְלֹא הָיָה בָּהֶם גַּרְגְּרִים כְּלָל, וְהָיָה מִתְיָרֵא שֶׁמָּא יוֹסֵף יִטְעֶה בִּלְשׁוֹן ״דַּקּוֹת״, כִּי לֹא רָאָה אוֹתָם זוּלַת מַה שֶּׁשָּׁמַע מִן פַּרְעֹה, עַל כֵּן פֵּרֵשׁ לוֹ ״צְנֻמוֹת״ - אֲנִי רָאִיתִי שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם כִּי אִם הַמּוֹץ. וּבָזֶה יְתוֹרְצוּ כָּל הַסְּפֵקוֹת שֶׁנִּתְחַבְּטוּ בָּהֶם רֹב הַמְפָרְשִׁים, וְהוּא דָּבָר יָקָר. וְיֶתֶר עִנְיְנֵי הַחֲלוֹם יִתְבָּאֲרוּ בְּסָמוּךְ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.

וַיְהִי מִקֵּץ. טַעַם אָמְרוֹ לְשׁוֹן צַעַר, כִּי עַתָּה יַתְחִיל לְסוֹבֵב סִבַּת גָּלוּת מִצְרַיִם. וַהֲגַם שֶׁהַגָּלוּת כְּבָר נִגְזְרָה גְּזֵרָתוֹ מִשָּׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת, הֲלֹא אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי לֹא נִגְזַר שֶׁיִּהְיֶה בְּמִצְרַיִם שֶׁהוּא כּוּר הַבַּרְזֶל, וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (י:) וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַאבַ״ד (הִלְכוֹת תְּשׁוּבָה פֶּרֶק ו) כִּי הַמִּצְרִים הוֹסִיפוּ לְצַעֵר יוֹתֵר מִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ״ וְגוֹ׳ (בראשית טו:יג).

עוֹד אָמַר לְשׁוֹן צַעַר לְצַד בְּשׂוֹרַת רָעָב, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל לוֹ צָר בְּצָרַת עוֹלָמוֹ, וְצֵא וּלְמַד מִמַּה שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה י:) בְּפָסוּק (שמות יד:כ) ״וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה״ וְגוֹ׳:

עוֹד יִרְמוֹז לְצַעֲרוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק שֶׁנִּתְעַכֵּב עַד שֶׁשָּׁלְמוּ שְׁתֵּי שָׁנִים אַחַר חֲלוֹמוֹ שֶׁל שַׂר הַמַּשְׁקִים, כִּי אָז הָיָה לוֹ לָצֵאת, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פט:ב) וְזֶה לְשׁוֹנָם: בִּשְׁבִיל שֶׁאָמַר ״כִּי אִם זְכַרְתַּנִי וְהִזְכַּרְתַּנִי״ נִתּוֹסְפוּ שְׁתֵּי שָׁנִים״, הֲרֵי שֶׁהוֹסִיפוּ לוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים בְּצַעַר. וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פט:ב): ״וַיְהִי מִקֵּץ״ - ״קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ״. וּלְפִי זֶה יְכַוֵּן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״וַיְהִי״ מִסִּבַּת ״קֵץ״ שֶׁהוּא יֵצֶר הָרַע שֶׁנִּקְרָא ״קֵץ כָּל בָּשָׂר״, וְהוּא סִבָּה לְצַעֲרוֹ שֶׁל צַדִּיק שְׁנָתַיִם יָמִים. וּבָזֶה הִרְוַחְנוּ גַּם כֵּן תְּחִלַּת זֶה הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁל שְׁנָתַיִם שֶׁהוּא לַחֲלוֹמוֹ שֶׁל שַׂר הַמַּשְׁקִים שֶׁהָיָה זְמַן זְכִירַת יוֹסֵף לְטוֹבָה. וְטַעַם שְׁתֵּי שָׁנִים בִּשְׁבִיל שֶׁאָמַר ״זְכַרְתַּנִי וְהִזְכַּרְתַּנִי״, כְּנֶגֶד כָּל זְכִירָה מָנַע ה׳ זִכְרוֹנוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהוּא זְמַן הַזִּכָּרוֹן.

עוֹד יִרְמוֹז בְּאָמְרוֹ מִקֵּץ שְׁנָתַיִם לוֹמַר שֶׁהָיָה בַּזְּמַן עַצְמוֹ שֶׁחָלְמוּ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְשַׂר הָאוֹפִים, שֶׁהוּא זְמַן שֶׁהַחֲלוֹם יַגִּיד דָּבָר צוֹדֵק וְלֹא יְדַבֵּר שָׁוְא.

וּפַרְעֹה חוֹלֵם. הִנֵּה לְצַד שֶׁהִיא תְּחִלַּת הַהוֹדָעָה הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״חָלַם פַּרְעֹה״ אוֹ ״וַיַּחֲלוֹם פַּרְעֹה״. אָכֵן הַכָּתוּב מוּסָב אֶל עִנְיָן רִאשׁוֹן שֶׁסִּפֵּר בַּפָּרָשָׁה שֶׁקָּדְמָה חֲלוֹמוֹ שֶׁל שַׂר הַמַּשְׁקִים לְעִנְיָנוֹ, הוֹסִיף לוֹמַר וּפַרְעֹה גַּם כֵּן חוֹלֵם. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה כִּי אִם שַׂר הַמַּשְׁקִים לֹא רָצָה לְזָכְרוֹ עַל יְדֵי חֲלוֹמוֹ, עָשָׂה ה׳ שֶׁגַּם פַּרְעֹה יַחְלוֹם וּבָזֶה נִתְחַיֵּב בְּעַל כָּרְחוֹ לְזָכְרוֹ. וְשִׁעוּר הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים וַיְהִי מִקֵּץ וְגוֹ׳ וּפַרְעֹה גַּם הוּא חוֹלֵם וְגוֹ׳ וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים בְּעַל כָּרְחוֹ לֵאמֹר וְגוֹ׳ וְשָׁם אִתָּנוּ וְגוֹ׳ וַיִּפְתָּר לָנוּ״ וְגוֹ׳.

עוֹד אֶפְשָׁר שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר כִּי שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חוֹלֵם בִּתְמִידוּת חֲלוֹם זֶה, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁחָלַם, וּלְסוֹף שְׁנָתַיִם חָלַם וְלֹא שָׁכַח.

יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ וּפַרְעֹה חוֹלֵם לוֹמַר שֶׁגַּם פַּרְעֹה עַצְמוֹ הִרְגִּישׁ בַּחֲלוֹמוֹ כִּי הָיָה חוֹלֵם חֲלוֹם. לְצַד רְאוֹתוֹ דְּבָרִים מֻפְלָאִים כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר, הִרְגִּישׁ כִּי אֵין זֶה מֵהַדְּבָרִים הַהוֹוִים בָּעוֹלָם וְאֵין זֶה אֶלָּא חֲלוֹם. וְכַוָּנַת הַכָּתוּב בְּהוֹדָעָה זוֹ הִיא לְהַגִּיד סִימָנֵי הַחֲלוֹם אֲשֶׁר יִצְטַדֵּק, וְהוּא כַּאֲשֶׁר יַרְגִּישׁ הָאָדָם בַּחֲלוֹם כִּי הוּא שָׁלֵם בְּדַעְתּוֹ לְהַבְחִין דָּבָר עַד שֶׁיַּשְׂכִּיל לָדַעַת דְּבָרִים שֶׁלֹּא יִתָּכֵן הֱיוֹת בְּהָקִיץ, וְיַרְגִּישׁ כִּי הוּא חוֹלֵם. זֶה יַגִּיד כִּי אֵין חֲלוֹמוֹ בִּלְבּוּל הַדַּעַת וְעִרְבּוּב הַשֵּׂכֶל וְרוּחוֹת יִתְעַלְּלוּ בּוֹ, אֶלָּא מוֹדִיעִים אוֹתוֹ עֶלְיוֹנִים לְמַעְלָה עֲתִידוֹת.