בְּרֵאשִׁית מ״א · ג׳

וְהִנֵּ֞ה שֶׁ֧בַע פָּר֣וֹת אֲחֵר֗וֹת עֹל֤וֹת אַחֲרֵיהֶן֙ מִן־הַיְאֹ֔ר רָע֥וֹת מַרְאֶ֖ה וְדַקּ֣וֹת בָּשָׂ֑ר וַֽתַּעֲמֹ֛דְנָה אֵ֥צֶל הַפָּר֖וֹת עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃

במילים פשוטות

והנה שבע פרות אחרות עולות אחריהן מן היאור, רעות מראה ודקות בשר, ועומדות אצל הפרות על שפת היאור. רש״י מבאר ש״דקות בשר״ לשון דק וכחוש. הרמב״ן מבאר ש״ותעמודנה אצל הפרות״ - בצידן וקרוב להן, והוא סימן שלא יהיה הפסק בין שני השובע לשני הרעב, אף שיוסף לא סיפר פרט זה בפתרונו, ואולי המראה והסיפור היו שווים. אונקלוס מתרגם ״וקמן לקבליהון״. הפרות הרזות הן סימן לשני הרעב שיבואו מיד אחר השובע.
מבוסס על רש״י, אונקלוס, רמב״ן · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ודקות בשר. טינב"ש בְּלַעַז, לְשׁוֹן דַּק:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְהָא שְׁבַע תּוֹרָן אָחֳרָנְיָן סָלְקָן בַּתְרֵיהוֹן מִן נַהֲרָא בִּישָׁן לְמֶחֱזֵי וַחֲסִירַן בְּשָׂר וְקָמָן לְקִבְלֵיהוֹן דְּתוֹרָן עַל כֵּיף נַהֲרָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת בְּצִדָּן וְקָרוֹב לָהֶן, וְהוּא סִימָן שֶׁלֹּא יְהֵא הֶפְסֵק בֵּין שְׁנֵי הַשָּׂבָע וּשְׁנֵי הָרָעָב, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סִפֵּר זֶה לְיוֹסֵף. וְאוּלַי הַמַּרְאָה וְהַסִּפּוּר הָיוּ שָׁוִים, וְהַכָּתוּב לֹא יָחוּשׁ כַּאֲשֶׁר הוֹסִיף בַּסִּפּוּר "וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה", וְכֵן "עוֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד", סִימָן שֶׁתִּהְיֶינָה שֶׁבַע שָׁנִים רְצוּפוֹת:

מקור: ספריא · CC BY

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת. קוֹדֶם שֶׁתֹּאכַלְנָה אוֹתָנָה, לְהוֹרוֹת שֶׁיִּהְיוּ הָרָעָב וְהַשָּׂבָע יַחְדָּו בְּאֵיזֶה זְמַן, כְּעִנְיַן וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

שבע פרות רמז לרעב ולשובע על שם שהם חורשות שדה התבואות.

ותעמדנה אצל הפרות נתעכבו אצלם שלא אכלו אותם מיד, פתרון שלא יכלה הרעב מיד את תבואת הארץ דכתיב ובכל ארץ מצרים היה לחם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת. קְרָאָם אֲחֵרוֹת לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמז יד) ״הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ״, וְכַד מִשְׁלָם שְׂעָרֵי מִכַּדָּא נָקִישׁ וְאָתֵי תִּיגְרָא (בבא מציעא נט.), וְכָל אֶחָד נַעֲשֶׂה אַחֵר לַחֲבֵרוֹ, חָלַק לִבָּם וְאֵינָן לַאֲחָדִים. וּמִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר בַּשִּׁבֳּלִים הַטּוֹבוֹת ״עוֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד״, הַמּוֹרֶה עַל הָאַחְדוּת, וּמִמֵּילָא נִשְׁמַע שֶׁבָּרָעוֹת אֵינָן אַחְדוּת. וְכֵן בַּפָּרוֹת הִזְכִּיר ״אֲחֵרוֹת״ בָּרָעוֹת, וּמִמֵּילָא נִשְׁמַע שֶׁבַּטּוֹבוֹת אֵין אֲחֵרוֹת אֶלָּא אַחְדוּת. דָּבָר אַחֵר, לְכָךְ קְרָאָן ״אֲחֵרוֹת״ לְפִי שֶׁכָּל שָׁנָה וְשָׁנָה הָיְתָה קִלְלָתָהּ מְרֻבָּה מִשֶּׁל חֲבֶרְתָּהּ, כִּי הָרָעָב הוֹלֵךְ וְגוֹבֵר, עַל כֵּן הָיְתָה כָּל שָׁנָה כְּשָׁנָה אַחֶרֶת, אֲבָל שְׁנֵי הַטּוֹבָה כֻּלָּם שָׁוִים לְטוֹבָה. דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁהֵם יְמֵי צַעַר, עַל כֵּן נִרְאוּ יָמִים רַבִּים, אֲבָל הַשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת הָיוּ כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים.

וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת. הוֹרָה שֶׁהַפָּרוֹת הָיוּ כָּל כָּךְ רָעוֹת וּכְחוּשׁוֹת עַד שֶׁכִּמְעַט לֹא הָיָה לָהֶם כֹּחַ לַעֲמוֹד עַל רַגְלֵיהֶם, וּמַה שֶּׁעָמְדוּ הַיְינוּ לְפִי שֶׁהָיוּ אֵצֶל הַפָּרוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁהֶחֱזִיקוּ בְּיָדָם, וְזֶה סִימָן שֶׁלֹּא הָיָה לַבְּרִיּוֹת תְּקוּמָה וַעֲמִידָה בִּשְׁנֵי הָרָעָב אִם לֹא מִצַּד הֱיוֹתָם אֵצֶל הַשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת סְמוּכוֹת לָהֶם, עַל כֵּן הָיָה סַעַד וְסֶמֶךְ לִשְׁנֵי הָרָעָב מִן שְׁנֵי הַשּׂוֹבַע, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מא:כ) ״וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרָעוֹת״, לִרְמוֹז שֶׁבִּשְׁנֵי הָרָעָב יֹאכְלוּ מִן תְּבוּאַת שְׁנֵי הַשָּׂבָע.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

עוֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאוֹר. פֵּרוּשׁ עַל אוֹפֶן שֶׁכָּתַבְנוּ שֶׁכָּל מְצִיאוּתָם מִן הַיְאוֹר הָיָה. וַהֲגַם שֶׁלֹּא אָמַר ״מִן הַיְאוֹר עוֹלוֹת״ כְּמוֹ שֶׁאָמַר בָּרִאשׁוֹנוֹת, סָמַךְ עַל אָמְרוֹ תֵּבַת ״אַחֲרֵיהֶן״ שֶׁהוּא כַּסֵּדֶר הָרִאשׁוֹן שֶׁמֵּהַיְאוֹר הוּא הַתְחָלַת הֲוָיָתָן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל