וְהִנֵּ֞ה שֶׁ֧בַע פָּר֣וֹת אֲחֵר֗וֹת עֹל֤וֹת אַחֲרֵיהֶן֙ מִן־הַיְאֹ֔ר רָע֥וֹת מַרְאֶ֖ה וְדַקּ֣וֹת בָּשָׂ֑ר וַֽתַּעֲמֹ֛דְנָה אֵ֥צֶל הַפָּר֖וֹת עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃

ודקות בשר. טינב"ש בְּלַעַז, לְשׁוֹן דַּק:

וְהָא שְׁבַע תּוֹרָן אָחֳרָנְיָן סָלְקָן בַּתְרֵיהוֹן מִן נַהֲרָא בִּישָׁן לְמֶחֱזֵי וַחֲסִירַן בְּשָׂר וְקָמָן לְקִבְלֵיהוֹן דְּתוֹרָן עַל כֵּיף נַהֲרָא

וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת בְּצִדָּן וְקָרוֹב לָהֶן, וְהוּא סִימָן שֶׁלֹּא יְהֵא הֶפְסֵק בֵּין שְׁנֵי הַשָּׂבָע וּשְׁנֵי הָרָעָב, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סִפֵּר זֶה לְיוֹסֵף. וְאוּלַי הַמַּרְאָה וְהַסִּפּוּר הָיוּ שָׁוִים, וְהַכָּתוּב לֹא יָחוּשׁ כַּאֲשֶׁר הוֹסִיף בַּסִּפּוּר "וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה", וְכֵן "עוֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד", סִימָן שֶׁתִּהְיֶינָה שֶׁבַע שָׁנִים רְצוּפוֹת:

וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת. קוֹדֶם שֶׁתֹּאכַלְנָה אוֹתָנָה, לְהוֹרוֹת שֶׁיִּהְיוּ הָרָעָב וְהַשָּׂבָע יַחְדָּו בְּאֵיזֶה זְמַן, כְּעִנְיַן וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם:

שבע פרות רמז לרעב ולשובע על שם שהם חורשות שדה התבואות.

ותעמדנה אצל הפרות נתעכבו אצלם שלא אכלו אותם מיד, פתרון שלא יכלה הרעב מיד את תבואת הארץ דכתיב ובכל ארץ מצרים היה לחם.

וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת. קְרָאָם אֲחֵרוֹת לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמז יד) ״הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ״, וְכַד מִשְׁלָם שְׂעָרֵי מִכַּדָּא נָקִישׁ וְאָתֵי תִּיגְרָא (בבא מציעא נט.), וְכָל אֶחָד נַעֲשֶׂה אַחֵר לַחֲבֵרוֹ, חָלַק לִבָּם וְאֵינָן לַאֲחָדִים. וּמִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר בַּשִּׁבֳּלִים הַטּוֹבוֹת ״עוֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד״, הַמּוֹרֶה עַל הָאַחְדוּת, וּמִמֵּילָא נִשְׁמַע שֶׁבָּרָעוֹת אֵינָן אַחְדוּת. וְכֵן בַּפָּרוֹת הִזְכִּיר ״אֲחֵרוֹת״ בָּרָעוֹת, וּמִמֵּילָא נִשְׁמַע שֶׁבַּטּוֹבוֹת אֵין אֲחֵרוֹת אֶלָּא אַחְדוּת. דָּבָר אַחֵר, לְכָךְ קְרָאָן ״אֲחֵרוֹת״ לְפִי שֶׁכָּל שָׁנָה וְשָׁנָה הָיְתָה קִלְלָתָהּ מְרֻבָּה מִשֶּׁל חֲבֶרְתָּהּ, כִּי הָרָעָב הוֹלֵךְ וְגוֹבֵר, עַל כֵּן הָיְתָה כָּל שָׁנָה כְּשָׁנָה אַחֶרֶת, אֲבָל שְׁנֵי הַטּוֹבָה כֻּלָּם שָׁוִים לְטוֹבָה. דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁהֵם יְמֵי צַעַר, עַל כֵּן נִרְאוּ יָמִים רַבִּים, אֲבָל הַשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת הָיוּ כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים.

וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת. הוֹרָה שֶׁהַפָּרוֹת הָיוּ כָּל כָּךְ רָעוֹת וּכְחוּשׁוֹת עַד שֶׁכִּמְעַט לֹא הָיָה לָהֶם כֹּחַ לַעֲמוֹד עַל רַגְלֵיהֶם, וּמַה שֶּׁעָמְדוּ הַיְינוּ לְפִי שֶׁהָיוּ אֵצֶל הַפָּרוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁהֶחֱזִיקוּ בְּיָדָם, וְזֶה סִימָן שֶׁלֹּא הָיָה לַבְּרִיּוֹת תְּקוּמָה וַעֲמִידָה בִּשְׁנֵי הָרָעָב אִם לֹא מִצַּד הֱיוֹתָם אֵצֶל הַשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת סְמוּכוֹת לָהֶם, עַל כֵּן הָיָה סַעַד וְסֶמֶךְ לִשְׁנֵי הָרָעָב מִן שְׁנֵי הַשּׂוֹבַע, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מא:כ) ״וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרָעוֹת״, לִרְמוֹז שֶׁבִּשְׁנֵי הָרָעָב יֹאכְלוּ מִן תְּבוּאַת שְׁנֵי הַשָּׂבָע.

עוֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאוֹר. פֵּרוּשׁ עַל אוֹפֶן שֶׁכָּתַבְנוּ שֶׁכָּל מְצִיאוּתָם מִן הַיְאוֹר הָיָה. וַהֲגַם שֶׁלֹּא אָמַר ״מִן הַיְאוֹר עוֹלוֹת״ כְּמוֹ שֶׁאָמַר בָּרִאשׁוֹנוֹת, סָמַךְ עַל אָמְרוֹ תֵּבַת ״אַחֲרֵיהֶן״ שֶׁהוּא כַּסֵּדֶר הָרִאשׁוֹן שֶׁמֵּהַיְאוֹר הוּא הַתְחָלַת הֲוָיָתָן.