בְּרֵאשִׁית מ״א · ל״ו

וְהָיָ֨ה הָאֹ֤כֶל לְפִקָּדוֹן֙ לָאָ֔רֶץ לְשֶׁ֙בַע֙ שְׁנֵ֣י הָרָעָ֔ב אֲשֶׁ֥ר תִּהְיֶ֖יןָ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְלֹֽא־תִכָּרֵ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּרָעָֽב׃

במילים פשוטות

יוסף מסכם את עצתו: והיה האוכל לפיקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיינה בארץ מצרים, ולא תיכרת הארץ ברעב. רש״י מבאר ש״והיה האוכל״ - הצבור כשאר פיקדון הגנוז לקיום הארץ. הרמב״ן מבאר שהאוכל יהיה פיקדון ביד פקידי פרעה לצורך הארץ, ולא יוציאו ממנו לדבר אחר, כדי שלא תיכרת הארץ ברעב. אונקלוס מתרגם ״ויהי עיבורא גניז... ולא תשתיצי עמא דארעא בכפנא״. יוסף חותם: האוכל האגור ישמש רזרבה מוגנת שתקיים את הארץ בשנות הבצורת ותציל אותה מכליה.
מבוסס על רש״י, אונקלוס, רמב״ן · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

והיה האכל. הַצָּבוּר כִּשְׁאָר פִּקָּדוֹן הַגָּנוּז לְקִיּוּם הָאָרֶץ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וִיהֵי עִיבוּרָא גְּנִיז (לְעַמָּא דְ) לְאַרְעָא לִשְׁבַע שְׁנֵי כַפְנָא דִּי תְהֶוְיָן בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם וְלָא תִשְׁתֵּיצֵי עַמָּא דְאַרְעָא בְּכַפְנָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ אָמַר שֶׁיִּהְיֶה הָאֹכֶל פִּקָּדוֹן בְּיַד פְּקִידֵי פַּרְעֹה לְצֹרֶךְ הָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, וְלֹא יוֹצִיאוּ מִמֶּנּוּ לְדָבָר אַחֵר, שֶׁלֹּא תִּכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב, כַּאֲשֶׁר לֹא מֵתוּ הַפֵּרוֹת בְּכַחֲשֵׁיהֶן:

מקור: ספריא · CC BY

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, קוֹדֶם כָּל דָּבָר יִהְיֶה סִפּוּק אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפַרְנֵס רַעֲבוֹנָם, וְאַחַר כָּךְ לִשְׁאָר אֲרָצוֹת, וְהוּא אָמְרוֹ אַחַר סִיפּוּר רָעָב מִצְרַיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ וְגוֹ׳, כָּאן כָּלַל כָּל הָאָרֶץ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל