בְּרֵאשִׁית מ״ב · כ״ז

וַיִּפְתַּ֨ח הָאֶחָ֜ד אֶת־שַׂקּ֗וֹ לָתֵ֥ת מִסְפּ֛וֹא לַחֲמֹר֖וֹ בַּמָּל֑וֹן וַיַּרְא֙ אֶת־כַּסְפּ֔וֹ וְהִנֵּה־ה֖וּא בְּפִ֥י אַמְתַּחְתּֽוֹ׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

אחד האחים פותח את שקו לתת מספוא לחמורו במלון, ורואה את כספו והנה הוא בפי אמתחתו. רש״י מסביר שהאחד הוא לוי, שנשאר יחיד לאחר שנלקח שמעון בן זוגו, ש״במלון״ פירושו המקום שלנו בלילה, וש״אמתחת״ היא שק. אבן עזרא מבאר ש״האחד״ הוא אחד מהם, וייתכן שהוא ראובן הבכור. אונקלוס מתרגם ״אמתחתו״ - טועניה. הפסוק מתאר את גילוי הכסף המושב: כשאחד האחים פותח את שקו במלון כדי להאכיל את חמורו, הוא מגלה להפתעתו את הכסף ששילם, שהושב לשקו. גילוי זה, שנעשה בדרך חזרה, מעורר תדהמה, שכן האחים אינם מבינים כיצד הכסף חזר אליהם. עובדה זו תגביר את חששם, שכן הם חוששים שהדבר ייחשב לגניבה או לעלילה נגדם. כך מוסיף יוסף, באמצעות השבת הכסף, נדבך של מתח ופחד למסע האחים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ויפתח האחד. הוּא לֵוִי, שֶׁנִּשְׁאַר יָחִיד מִשִּׁמְעוֹן בֶּן זוּגוֹ:

במלון. בַּמָּקוֹם שֶׁלָּנוּ בַּלַּיְלָה:

אמתחתו. הוּא שַׂק:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּפְתַח חַד יָת סַקֵּהּ לְמִתַּן כִּסְתָא לַחֲמָרֵהּ בְּבֵית מְבָתָא וַחֲזָא יָת כַּסְפֵּהּ וְהָא הוּא בְּפוּם טוֹעֲנֵהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויפתח האחד. האחד מהן. ויתכן להיות ראובן כי הוא הבבור, כמו אחד בחשבון:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ אֶחָד מֵהֶם פָּתַח אֶת שַׂקּוֹ בַּמָּלוֹן לָתֵת מִמֶּנּוּ מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ, וְהָאֲחֵרִים לֹא פָּתְחוּ אֶת שַׂקֵּיהֶם עַד הֱיוֹתָם עִם אֲבִיהֶם, כַּאֲשֶׁר אָמַר "וַיְהִי הֵם מְרִיקִים", כִּי אוּלַי הָיוּ הָאֲחֵרִים לוֹקְחִים לַחֲמוֹרֵיהֶם תֶּבֶן, כִּי לֹא יֹאכְלוּ כָּל מַשָּׂאָם בַּדֶּרֶךְ, וְזֶה הָאֶחָד לֹא הָיָה חֲמוֹרוֹ חָזָק וְהֻצְרַךְ לְמִסְפּוֹא, וּמָצָא כַּסְפּוֹ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ. וְכָתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"ב:כ"ז) כִּי אַמְתַּחַת הוּא הַשַּׂק. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ"ב:כ"ז) תִּרְגֵּם "טוּעְנָא", וְהַנִּרְאֶה מִדַּעְתּוֹ שֶׁהָיוּ לְכָל אֶחָד שַׂק גָּדוֹל וְשַׂקִּים קְטַנִּים לְהַשְׁווֹת מַשָּׂאָם, וּכְלַל הַמַּשָּׂא יִקָּרֵא אַמְתַּחַת, וְהִנֵּה אֵרַע לְאֶחָד שֶׁמָּצָא כַּסְפּוֹ בְּפִי אוֹתוֹ הַשַּׂק שֶׁפָּתַח, וְלֹא קָרָה לַאֲחֵרִים כֵּן עַד הֱיוֹתָם מְרִיקִים אֶת כֻּלָּם. וְהַקָּרוֹב אֵלַי כִּי אַמְתַּחַת שַׂק גָּדוֹל יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי צְדָדִים, הַנִּקְרָא בִּלְשׁוֹן תַּלְמוּד (כתובות קי) "מַטְרָאתָא", וּבְפִי אֶחָד מִן הַצְּדָדִין הוּשַׁם הַכֶּסֶף לְכֻלָּם, וְאֵרַע לְאֶחָד שֶׁפָּתַח הַצַּד הַהוּא שֶׁהָיָה בּוֹ הַכֶּסֶף וְלֹא לַאֲחֵרִים, וְנִקְרָא אַמְתַּחַת בַּעֲבוּר שֶׁיִּמָּתַח לַצְּדָדִין:

מקור: ספריא · CC BY