וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא־יֵרֵ֥ד בְּנִ֖י עִמָּכֶ֑ם כִּֽי־אָחִ֨יו מֵ֜ת וְה֧וּא לְבַדּ֣וֹ נִשְׁאָ֗ר וּקְרָאָ֤הוּ אָסוֹן֙ בַּדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּֽלְכוּ־בָ֔הּ וְהוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת־שֵׂיבָתִ֛י בְּיָג֖וֹן שְׁאֽוֹלָה׃

לא ירד בני עמכם. לֹא קִבֵּל דְּבָרָיו שֶׁל רְאוּבֵן, אָמַר בְּכוֹר שׁוֹטֶה הוּא זֶה, הוּא אוֹמֵר לְהָמִית בָּנָיו, וְכִי בָנָיו הֵם וְלֹא בָּנַי? (בראשית רבה):

וַאֲמַר לָא יֵחוּת בְּרִי עִמְּכוֹן אֲרֵי אָחוּהִי מִית וְהוּא בִּלְחוֹדוֹהִי אִשְׁתָּאַר וִיעַרְעִנֵּהּ מוֹתָא בְּאָרְחָא דִּי תְהָכוּן בַּהּ וְתַחֲתוּן יָת שִׂיבְתִי בְּדָווֹנָא לִשְׁאוֹל

לֹא יֵרֵד בְּנִי. הַיָּחִיד לִי מֵאוֹתָהּ הָאֵם שֶׁהָיְתָה עֲקֶרֶת הַבַּיִת:

וקראהו אסון הוא״‎ו בשורק [גדול] והקו״‎ף בשו״‎א.

כִּי אָחִיו וְגוֹ׳ וְהוּא לְבַדּוֹ. פֵּרוּשׁ, בָּא לָתֵת טַעַם אֵיךְ הוּא חָשׁ עַל סְפֵקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין מִוַּדָּאוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן הָאָסוּר בְּמִשְׁמַר מִצְרַיִם בְּעֵרָבוֹן, וּכְשֶׁלֹּא יָבִיאוּ בִּנְיָמִין הִנֵּה הוּא מְחֻיָּב מָוֶת. לָזֶה אָמַר כִּי לָזֶה יֵשׁ לְהַקְפִּיד כִּי אָחִיו מֵת, מַה שֶׁלֹּא אֵרַע כֵּן לְאֶחָד מִשְּׁאָר אַחִים, וְעוֹד אֵין חֶסְרוֹנוֹ כְּחֶסְרוֹן שִׁמְעוֹן כִּי הוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאַר יָחִיד לְאִמּוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן שִׁמְעוֹן כִּי חֲמִשָּׁה אַחִים יֵשׁ לוֹ. וְעוֹד סָפֵק זֶה סָפֵק מֻכְרָע הוּא, וְהוּא אָמְרוֹ וּקְרָאָהוּ אָסוֹן, וְלֹא אָמַר ״אִם יִקְרָאֵהוּ אָסוֹן״ וְגוֹ׳, וְדִקְדֵּק לוֹמַר בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ, רָמַז כִּי יוֹסֵף אָחִיו הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ שֶׁהֵם רְגִילִים לָלֶכֶת בָּהּ בִּתְמִידוּת מֵחֶבְרוֹן לִשְׁכֶם, וְאַף עַל פִּי כֵן טָרֹף טֹרַף, וּכְמוֹ כֵן זֶה יֵשׁ לָחוּשׁ לוֹ לְאָסוֹן אֲפִלּוּ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתֶּם הוֹלְכִים בּוֹ בִּתְמִידוּת בְּלֹא שׁוּם חֲשָׁשׁ.