וַיְהִ֞י כִּי־בָ֣אנוּ אֶל־הַמָּל֗וֹן וַֽנִּפְתְּחָה֙ אֶת־אַמְתְּחֹתֵ֔ינוּ וְהִנֵּ֤ה כֶֽסֶף־אִישׁ֙ בְּפִ֣י אַמְתַּחְתּ֔וֹ כַּסְפֵּ֖נוּ בְּמִשְׁקָל֑וֹ וַנָּ֥שֶׁב אֹת֖וֹ בְּיָדֵֽנוּ׃

האחים מספרים שכאשר באו אל המלון ופתחו את אמתחותיהם, מצאו את כסף כל איש בפי אמתחתו - כספם במשקלו - והשיבו אותו בידם. הספורנו מסביר ש״כספנו במשקלו״ פירושו באותם המטבעות עצמם, ולכן חשבו שלא היה זה משגה ממעות של אחרים. אונקלוס מתרגם כפשוטו. הפסוק ממשיך את הצטדקות האחים: הם מספרים לממונה כיצד גילו את הכסף המושב בשקיהם בדרך חזרה, וכי הביאו אותו עמם עתה כדי להשיבו. ההדגשה ״כספנו במשקלו״ מלמדת שהכירו את המטבעות כשלהם, ולכן לא חשבו שמדובר בטעות מקרית. סיפור זה נועד להוכיח את תום ליבם ואת יושרם - הם לא ניצלו את הכסף שהוחזר להם אלא מיהרו להשיבו. הצטדקות זו תמשיך בפסוק הבא, שבו יבהירו שהביאו גם כסף נוסף לקניית תבואה, ושאינם יודעים מי שם את כספם בשקיהם.