בְּרֵאשִׁית מ״ג · כ״ז

וַיִּשְׁאַ֤ל לָהֶם֙ לְשָׁל֔וֹם וַיֹּ֗אמֶר הֲשָׁל֛וֹם אֲבִיכֶ֥ם הַזָּקֵ֖ן אֲשֶׁ֣ר אֲמַרְתֶּ֑ם הַעוֹדֶ֖נּוּ חָֽי׃

במילים פשוטות

יוסף שואל להם לשלום ואומר: השלום אביכם הזקן אשר אמרתם, העודנו חי. אבן עזרא מבאר ש״השלום אביכם הזקן״ הוא דרך קצרה, כאילו אמר ״השלום לאביכם״. הספורנו מסביר ש״השלום״ פירושו האם יש שלום להם בבריאות הגוף, כי הבריאות היא שלום ההפכים. אונקלוס מתרגם כפשוטו: ושאל להם לשלום ואמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי. הפסוק מתאר את שאלת יוסף על שלום אביו יעקב. יוסף, המשתוקק לדעת על אביו, שואל בעניין אם הוא עדיין חי ובריא. שאלה זו חושפת את רגשותיו הנסתרים של יוסף כלפי אביו, אף שהוא עדיין מסתיר את זהותו. ההתעניינות בשלום יעקב היא ביטוי לאהבתו של יוסף למשפחתו, והיא חלק מן ההתקרבות ההדרגתית שלו אל אחיו. תשובת האחים, שאביהם חי, תבוא בפסוק הבא ותלווה בהשתחוואה נוספת.
מבוסס על אבן עזרא, ספורנו, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּשְׁאֵיל לְהוֹן לִשְׁלַם וַאֲמַר הַשְׁלַם אֲבוּכוֹן סָבָא דִּי אֲמַרְתּוּן הַעַד כְּעַן קַיָּם

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

השלום אביכם הזקן. שם תחת שם התואר והיא דרך קצרה, כאלו אמר השלום לאביכם, וכן "ואתה שלום" (ש"א כה ו):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

הֲשָׁלוֹם. הֲיֵשׁ שָׁלוֹם לָכֶם בִּבְרִיאוּת הַגּוּף, כִּי אָמְנָם הַבְּרִיאוּת יִהְיֶה בְּשָׁלוֹם הַהֲפָכִים, וְזֶה כְּשֶׁלֹּא יִתְקוֹמֵם אֶחָד מֵהַהֲפָכִים עַל הֶפְכּוֹ.

אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם וְגוֹ'. כִּי אָמְנָם שְׁלוֹם הַזָּקֵן יִקְרֶה עַל הַמְּעַט, כְּאָמְרָם רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שִׂפְתֵיהֶם שֶׁל זְקֵנִים מִתְרַפְּטוֹת וְאָזְנֵיהֶם מִתְכַּבְּדוֹת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם. פֵּרוּשׁ, מִתְּחִלָּה שָׁאַל בִּשְׁלוֹמָם, כִּי הוּא מֵהַמּוּסָר לְהַקְדִּים לִשְׁאוֹל שָׁלוֹם אֶת אֲשֶׁר לְפָנָיו, וְהוּא אָמְרוֹ לָהֶם לְשָׁלוֹם, וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל עַל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ שָׁם ״הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם״ וְגוֹ׳:

הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן וְגוֹ׳. קָשֶׁה אֵיךְ יֻצְדַּק לִשְׁאוֹל הֲשָׁלוֹם קוֹדֶם שְׁאֵלַת הַעוֹדֶנּוּ חָי? וְאִם הַכַּוָּנָה בִּשְׁאֵלַת הַשָּׁלוֹם הִיא מַה שֶׁפֵּרֵשׁ בְּאָמְרוֹ ״הַעוֹדֶנּוּ חָי״, לָמָּה כָּפַל? גַּם בִּתְשׁוּבַת הָאַחִים קָשֶׁה, שֶׁאָמְרוּ ״שָׁלוֹם וְגוֹ׳ עוֹדֶנּוּ חָי״ - אַחַר שֶׁאָמְרוּ ״שָׁלוֹם״, מַה חִדּוּשׁ בְּאָמְרָם ״עוֹדֶנּוּ חָי״?

וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר אִם כְּכֹחוֹ אָז כֹּחוֹ עַתָּה אוֹ הֻחְלַשׁ לְצַד הַזִּקְנָה, וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר עוֹדֶנּוּ פֵּרוּשׁ כְּמוֹת שֶׁהָיָה בַּזְּמַן הַקּוֹדֵם, וְלָזֶה נִתְחַכֵּם גַּם כֵּן לְסַדֵּר שְׁאֵלַת שָׁלוֹם קוֹדֶם שְׁאֵלַת הַעוֹדֶנּוּ חָי, לְהָבִין כַּוָּנָתוֹ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, וּכְפִי זֶה שְׁאֵלַת הַעוֹדֶנּוּ חָי אֵינָהּ נִכְלֶלֶת בִּשְׁאֵלַת הֲשָׁלוֹם לוֹ, כִּי גַּם עַל אָדָם שֶׁהִזְקִין וְאָפְסוּ קְצָת כֹּחוֹתָיו כְּפִי הַטֶּבַע יֵאָמֵר עָלָיו שָׁלוֹם לוֹ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל