בְּרֵאשִׁית מ״ג · כ״ח

וַיֹּאמְר֗וּ שָׁל֛וֹם לְעַבְדְּךָ֥ לְאָבִ֖ינוּ עוֹדֶ֣נּוּ חָ֑י וַֽיִּקְּד֖וּ (וישתחו) [וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ]׃

במילים פשוטות

האחים משיבים שלום לעבדך לאבינו, עודנו חי, וקדים ומשתחווים. רש״י מסביר ש״ויקדו וישתחוו״ - על שאילת שלום עשו קידה, שהיא כפיפת הקדקד, והשתחוואה שהיא השתטחות לארץ. אבן עזרא מבאר ש״ויקדו״ פירושו ששמו את הקדקד בארץ, וכבר השתחוו. אונקלוס מתרגם ״ויקדו וישתחוו״ - וכרעו וסגידו. הפסוק מתאר את תשובת האחים לשאלת יוסף על אביהם: הם מודיעים שיעקב עודנו חי, ומשתחווים שוב לפני יוסף. ההשתחוואה החוזרת היא קיום נוסף של חלומות יוסף. תשובת האחים מרגיעה את יוסף לדעת שאביו בחיים, ומחזקת את התרגשותו לקראת המפגש עם בנימין. הזכרת יעקב כ״עבדך״ מבטאת את הכבוד שהאחים רוחשים לשליט. לאחר בירור שלום האב, יפנה יוסף את מבטו אל בנימין, אחיו מאמו, ורגשותיו יגברו עד כדי בכי, כפי שיתואר בפסוקים הבאים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ויקדו וישתחוו. עַל שְׁאִלַת שָׁלוֹם קִידָה - כְּפִיפַת קָדְקֹד; הִשְׁתַּחֲוָאָה - מִשְׁתַּטֵּחַ לָאָרֶץ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמָרוּ שְׁלַם לְעַבְדָךְ לְאָבוּנָא עַד כְּעַן קַיָּם וּכְרָעוּ וּסְגִידוּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויקדו. שמו הקדקד בארץ וכבר השתחוו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי. גַּם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ יֵשׁ שָׁלוֹם, וְלֹא שְׁלוֹם הַמֵּתִים, כִּי אָמְנָם עוֹדֶנּוּ חָי:

וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ. עַל שְׁאֵלַת שָׁלוֹם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

וישתחו חסר וי״‎ו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל