בְּרֵאשִׁית מ״ג · ג׳

וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו יְהוּדָ֖ה לֵאמֹ֑ר הָעֵ֣ד הֵעִד֩ בָּ֨נוּ הָאִ֤ישׁ לֵאמֹר֙ לֹֽא־תִרְא֣וּ פָנַ֔י בִּלְתִּ֖י אֲחִיכֶ֥ם אִתְּכֶֽם׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

יהודה אומר לאביו שהאיש - השליט - העיד בהם בתקיפות לאמור שלא יראו את פניו בלי אחיהם איתם. רש״י מסביר ש״העד העיד״ הוא לשון התראה, שסתם התראה נעשית בפני עדים, ומבאר ש״לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם״ פירושו לא תראוני בלי אחיכם. האור החיים מסביר שהמילה ״לאמור״ מלמדת שיהודה אמר הצעת דברים לפני התשובה. אונקלוס מתרגם כפשוטו. הפסוק פותח את דברי יהודה אל יעקב, שבהם הוא מזכיר את התנאי הנחרץ שהציב השליט - שלא יסכים לראותם שוב בלי בנימין. יהודה מדגיש את חומרת ההתראה כדי לשכנע את אביו שאין ברירה אלא לשלוח את בנימין. דברים אלה הם תחילת המשא ומתן של יהודה עם אביו, שיוביל בסופו לקבלת יהודה ערבות על בנימין, ולהסכמת יעקב לשלחו למצרים.
מבוסס על רש״י, אור החיים, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

העד העד. לְשׁוֹן הַתְרָאָה שֶׁסְּתָם הַתְרָאָה מַתְרֶה בוֹ בִּפְנֵי עֵדִים, וְכֵן הַעִדֹתִי בַּאֲבוֹתֵיכֶם (ירמיהו י"א); רֵד הָעֵד בָּעָם (שמות י"ט):

לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם. לֹא תִרְאוּנִי בְלֹא אֲחִיכֶם אִתְּכֶם; וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם אֶלָּהֵן כַּד אֲחוּכוֹן עִמְּכוֹן, יִשֵּׁב הַדָּבָר עַל אָפְנוֹ וְלֹא דִּקְדֵּק לְתַרְגֵּם אַחַר לְשׁוֹן הַמִּקְרָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר לֵהּ יְהוּדָה לְמֵימָר אַסְהָדָא אַסְהֵד בָּנָא גַּבְרָא לְמֵימָר לָא תֶחֱזוּן אַפַּי אֶלָּהֵין כַּד אָחוּכוֹן עִמְּכוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוּדָה לֵאמֹר. אָמְרוֹ תֵּיבַת לֵאמֹר, פֵּרוּשׁ, שֶׁאָמַר אֵלָיו יְהוּדָה הַצָּעַת דְּבָרִים לֵאמֹר אֵלָיו הַתְּשׁוּבָה, וְהַהַצָּעָה הִיא ״הָעֵד הֵעִיד״ וְגוֹ׳, וְהָאֲמִירָה הִיא ״אִם יֶשְׁךָ״ וְגוֹ׳. וְנִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב בָּזֶה לִשְׁלוֹל תְּשׁוּבָה מֵאוֹפֶן אַחֵר הַנִּשְׁמַעַת מֵהַהַצָּעָה הַנִּזְכָּר, וְהוּא כִּי לְצַד שֶׁהֵעִיד וְגוֹ׳ בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּקְחוּ בִּנְיָמִין וְיֵלְכוּ בֵּין לְרָצוֹן בֵּין שֶׁלֹּא לְרָצוֹן, לָזֶה אָמַר ״לֵאמֹר״ פֵּירוּשׁ הוֹדָעָה זוֹ גְּזֵרָתָהּ הִיא מַה שֶׁיֹּאמַר אַחַר כָּךְ.

אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: לֵאמֹר הָעֵד וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ אָמַר לָנוּ זֶה וְהֵעִיד עָלֵינוּ עֵדִים בְּהַתְרָאָתוֹ. עוֹד יִרְצֶה לוֹמַר: הֲשִׁיבֵנִי עַל טַעֲנָה זוֹ אִם יֵשׁ לְךָ תְּשׁוּבָה לְהָשִׁיב לַאֲדוֹנֵי הָאָרֶץ. עוֹד יִרְצֶה שֶׁיֵּשׁ עוֹד לוֹמַר טַעַם אַחֵר מִלְּבַד זֶה, וְהוּא סַכָּנַת שִׁמְעוֹן הַנָּתוּן בְּבֵית כֶּלֶא לְעָרֵב הוֹכָחַת דָּבָר כִּי לֹא מְרַגְּלִים.

לֹא תִרְאוּ פָנַי וְגוֹ׳. נִתְכַּוֵּן בָּזֶה לִשְׁלוֹל טַעֲנָה כִּי יֹאמַר יַעֲקֹב שֶׁיַּעֲשֶׂה הוֹכָחוֹת וּרְאָיוֹת הַמַּסְפִּיקִים לִפְנֵי מְלָכִים וְיוֹעֲצֵי אֶרֶץ לְהַכִּיר כִּי אֵינָם בְּגֶדֶר סָפֵק מְרַגְּלִים, וּבָזֶה תַּמָּה טַעֲנַת הָאִישׁ הַחוֹשֵׁד בָּהֶם. לָזֶה אָמַר הֵעִד בָּנוּ לֵאמֹר לֹא תִרְאוּ, פֵּרוּשׁ שֶׁאֵינוֹ מִתְרַצֶּה לִרְאוֹת פָּנֵינוּ זוּלַת בְּבִיאַת בִּנְיָמִין, וּמֵעַתָּה אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲמוֹד לְפָנָיו בְּשׁוּם אוֹפֶן, וְאֵיךְ יֵלְכוּ לִקְנוֹת הַתְּבוּאָה מִמֶּנּוּ. וְאוּלַי כִּי לָזֶה כָּפַל יְהוּדָה דָּבָר זֶה שְׁתֵּי פְּעָמִים, כִּי תְּנַאי זֶה שֶׁל בִּנְיָמִין מְעַכֵּב הֲגַם שֶׁיּוּסַר חֲשַׁד הַמְרַגְּלוּת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל