וְאִם־אֵינְךָ֥ מְשַׁלֵּ֖חַ לֹ֣א נֵרֵ֑ד כִּֽי־הָאִ֞ישׁ אָמַ֤ר אֵלֵ֙ינוּ֙ לֹֽא־תִרְא֣וּ פָנַ֔י בִּלְתִּ֖י אֲחִיכֶ֥ם אִתְּכֶֽם׃

יהודה מוסיף שאם אין יעקב משלח את בנימין, לא ירדו, כי האיש אמר להם שלא יראו את פניו בלי אחיהם איתם. הפסוק משלים את דברי יהודה מן הפסוק הקודם, ומציג את הצד השני של התנאי. אונקלוס מתרגם כפשוטו: ואם אינך משלח לא נרד כי האיש אמר לנו לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם. על פי הפשט, יהודה מבהיר לאביו שאין טעם לרדת למצרים בלי בנימין, שכן השליט לא יסכים אפילו לראותם. יהודה חוזר ומדגיש את תנאי השליט כדי להעמיד את יעקב בפני עובדה שאין ממנה מנוס. באמצעות הצגת שתי האפשרויות - ירידה עם בנימין או אי-ירידה כלל - מפעיל יהודה על אביו לחץ הגיוני וברור. עמדתו הנחרצת של יהודה, המבוססת על דברי השליט, היא שתביא בסופו של דבר את יעקב להיכנע ולהסכים לשלוח את בנימין.