וַֽיִּקְרְע֖וּ שִׂמְלֹתָ֑ם וַֽיַּעֲמֹס֙ אִ֣ישׁ עַל־חֲמֹר֔וֹ וַיָּשֻׁ֖בוּ הָעִֽירָה׃

מתוך צער וזעזוע קורעים האחים את בגדיהם, ולאחר מכן טוען כל אחד את משׂאו על חמורו וכולם שבים אל העיר. רש״י מבאר ש״ויעמוס איש על חמורו״ מלמד שהיו בעלי כוח, ולא הוצרכו לסייע זה לזה בטעינה. עוד מבאר רש״י שהעיר היתה מטרופולין גדולה, ובכל זאת נכתב ״העירה״ בלשון מקטינה, משום שלא היתה חשובה בעיניהם אלא כעיר בינונית של עשׂרה בני אדם לעניין מלחמה, כלומר הם ראו עצמם מסוגלים להילחם בה במידת הצורך.