בְּרֵאשִׁית מ״ד · כ״ג

וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עֲבָדֶ֔יךָ אִם־לֹ֥א יֵרֵ֛ד אֲחִיכֶ֥ם הַקָּטֹ֖ן אִתְּכֶ֑ם לֹ֥א תֹסִפ֖וּן לִרְא֥וֹת פָּנָֽי׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

יהודה ממשיך: ואתה אמרת לעבדיך שאם לא ירד אחיהם הקטן עמם, לא יוסיפו לראות את פניך. הספורנו מבאר שאף על פי שהשליט שמע את טענותיהם האמיתיות והמוצדקות, בכל זאת גזר עליהם ברצון פשוט ובקנס שיביאו את בנימין. יהודה מדגיש בכך את הלחץ שהופעל על המשפחה, שאין זו בקשה בעלמא אלא תנאי מוחלט לקבלת אוכל בהמשך. תיאור זה בא להסביר מדוע נאלץ יעקב בסופו של דבר לשלוח את בנימין, אף שחשש מאוד לשלומו.
מבוסס על ספורנו · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַרְתָּ לְעַבְדָּיךְ אִם לָא יֵחוֹת אֲחוּכוֹן זְעֵירָא עִמְּכוֹן לָא תוֹסְפוּן לְמֶחֱזֵי אַפָּי

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

אִם לֹא יֵרֵד. אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַעְתָּ טַעֲנוֹתֵינוּ הָאֲמִתִּיּוֹת, גָּזַרְתָּ עָלֵינוּ בְּרָצוֹן פָּשׁוּט וּבִקְנָס שֶׁנְּבִיאֵהוּ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל