וְעַתָּ֗ה כְּבֹאִי֙ אֶל־עַבְדְּךָ֣ אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתָּ֑נוּ וְנַפְשׁ֖וֹ קְשׁוּרָ֥ה בְנַפְשֽׁוֹ׃

וּכְעַן כְּמֵיתִי לְוַת עַבְדָּךְ אַבָּא וְעוּלֵימָא לֵיתוֹהִי עִמָּנָא וְנַפְשֵׁהּ חֲבִיבָא לֵהּ כְּנַפְשֵׁהּ

ונפשו קשורה בנפשו - אביו. ולכך בראותו כי אין הנער ומת.

וְעַתָּה כְּבוֹאִי וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ. מֵאַחַר שֶׁהֵעִיד בָּנוּ הֵנָּה, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה כֵּן לֹא יְיוּחַס זֶה אֶל הַמִּקְרֶה, אֲבָל רָאוּי שֶׁיְּיוּחַס לָנוּ שֶׁעָשִׂינוּ זֹאת הַתַּקָּלָה בְּיָדַיִם, כְּעִנְיַן "בְּטֶרֶם תָּבוֹא הִשְׁמַעְתִּיךָ פֶּן תֹּאמַר עָצְבִּי עָשָׂם" (ישעיהו מח:ה).