וְהָיָ֗ה כִּרְאוֹת֛וֹ כִּי־אֵ֥ין הַנַּ֖עַר וָמֵ֑ת וְהוֹרִ֨ידוּ עֲבָדֶ֜יךָ אֶת־שֵׂיבַ֨ת עַבְדְּךָ֥ אָבִ֛ינוּ בְּיָג֖וֹן שְׁאֹֽלָה׃

יהודה ממשיך: והיה כראות אבי שאין הנער ומת, ועבדיך יורידו את שׂיבת אבינו ביגון שאולה. רש״י מבאר את הפסוק בקצרה ש״ומת״ מוסב על האב, שימות מצרתו בראותו שבנימין לא שב. יהודה מטיל בכך את האחריות למות אביו על כתפי האחים ועל השליט כאחד, שאם יישאר בנימין במצרים, ימות יעקב מרוב צער, והם יהיו הגורמים לכך. תיאור נוקב זה בא לשכנע את יוסף לוותר על בנימין, שכן מחיר עיכובו הוא חיי אב זקן ושבור, וזהו נטל שהאחים אינם יכולים לשׂאת.