בְּרֵאשִׁית מ״ד · ט׳

אֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֥א אִתּ֛וֹ מֵעֲבָדֶ֖יךָ וָמֵ֑ת וְגַם־אֲנַ֕חְנוּ נִֽהְיֶ֥ה לַֽאדֹנִ֖י לַעֲבָדִֽים׃

במילים פשוטות

האחים, בטוחים בחפותם, מציעים עונש חמור: מי מהם שיימצא אצלו הגביע יומת, וכולם יהיו לעבדים לאדון. אור החיים מבאר שהצעתם למיתה היא כדין בן נח, שנהרג על הגניבה. מתוך ביטחונם הגמור שאיש מהם לא גנב, הם מוכנים לקבל על עצמם עונש מוגזם ולהתחייב אף לעבדות. הצעה זו נובעת מתמימותם ומאמונתם המלאה ביושרם, אך היא עתידה להתברר כמסוכנת, שכן הגביע אכן יימצא בשׂק בנימין, ודברים אלה יחזרו ויעמדו כנגדם.
מבוסס על אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

דִּי יִשְׁתְּכַח עִמֵּהּ מֵעַבְדָיךְ וּמִית וְאַף אַנַחְנָא נְהֵי לְרִבּוֹנִי לְעַבְדִין

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

אֲשֶׁר יִמָּצֵא וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, כְּמִשְׁפַּט בֶּן נֹחַ שֶׁנֶּהֱרַג עַל הַגְּנֵבָה (סנהדרין נז.), וְגַם אֲנַחְנוּ מְחַיְּיבִין עַצְמֵינוּ לִהְיוֹת עֲבָדִים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל