הֵ֣ן כֶּ֗סֶף אֲשֶׁ֤ר מָצָ֙אנוּ֙ בְּפִ֣י אַמְתְּחֹתֵ֔ינוּ הֱשִׁיבֹ֥נוּ אֵלֶ֖יךָ מֵאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְאֵ֗יךְ נִגְנֹב֙ מִבֵּ֣ית אֲדֹנֶ֔יךָ כֶּ֖סֶף א֥וֹ זָהָֽב׃

האחים ממשיכים בטענת קל וחומר: הרי את הכסף שמצאנו בפי שׂקינו בפעם הקודמת החזרנו אליך מארץ כנען מרצוננו, ואם כך כיצד ייתכן שנגנוב כסף או זהב מבית אדונך? רש״י מציין שזהו אחד מעשׂרה קל וחומר האמורים בתורה, וכולם מנויים במדרש בראשית רבה. הטענה הגיונית וברורה: מי שטרח והחזיר כסף שנמצא ברשותו שלא בידיעת בעליו, בוודאי לא יגנוב מרכוש אדונו. בכך מבקשים האחים להוכיח את יושרם ולדחות את החשד מעליהם.